רוב המהלכים המתרחשים בחיי הצומח החי והאדם, קשורים במערכות יחסים. הכול מתייחס להכול, בין אם הכוונה להתייחסות פרטנית ממוקדת או כללית וכוללת. התרחשות החיים הינה מערכת של יחסי גומלין גלויים ונסתרים. תוך כדיי יחסי הגומלין האלו מתרחשים מתהווים נוצרים ומתקיימים החיים. יחסי הגומלין הללו מייצרים תנועה התהוות תגובה והתפתחות.
בכל הקיים והחי, יחסי גומלין הם התרחשות קבועה של תנועה ושינוי, שמייצרים את החיים. תנועה ושינוי המתרחשים בחיקה של תופעה קבועה. כל פרט נפגש נוגע ומייצר תופעה במפגשו עם פרט אחר, יהא זה פרט ניראה לעין וניתן להגדרה ותאור יהא זה פרט מזערי סמוי ובלתי ניראה שקיומו מתבטא אך ורק על ידי התופעה שמפגשו עם אחר מייצרת. יחסי הגומלין הם עיקרון הנמצא בקיים ובכל התופעות הנגלות והנסתרות. כל תופעת החיים היא מערכת שמתקיימת תוך כדיי יחסי גומלין הכוללים תנועה של פרטים המתייחסים לזה לזה מתמזגים נפרדים מתחככים האחד בשני ומיצרים תופעות של חיים תוך כדיי משיכה ודחייה שמייצרות תופעה.
התפתחות של כל יחידת חיים, צמח חי חיה או אדם, נעשית תוך כדיי יחסי הגומלין שמתרחשים בינה לבין מה שמחוצה לה. אין קיום והתפתחות בחלל ריק.
התהוות החיים מתחילה בהיווצרות הציוד הדרוש כדיי לקיים חיים וכאשר תהליך זה מושלם, באה לעולם יחידת חיים מצוידת בכלים הדרושים לה כדיי לקחת חלק בסימפוניית החיים. חלק מציוד זה, הוא אינסטינקט של התייחסות פעולה ותגובה על הסביבה.
עקרון זה פועל גם בחיי האדם, בהם, למערכות יחסים חשיבות עליונה ובעלת ערך בלתי נדלה. מרגע התהוותו של האדם, והתפתחותו, מינקות עד זקנה, קשור קיומו למערכי יחסי הגומלין שמתרחשים בינו לבין העולם שמחוצה לו במישורים והקשרים שונים, כשאלו מתרחשים בגלוי ובסמוי ומאפיינים את אישיותו הפיזית והמנטאלית ואת חייו בכלל. זאת, החל ממערכות היחסים הפנימיות שפועלות בגופו נפשו ומחשבותיו וכלה ביחסיו עם העולם שמחוצה לו בהקשרים שונים.
ישנן מערכות יחסים שהן אבני דרך בחיי האדם, שהוא עולם ומלואו של יחסי גומלין, שמתרחשים במישורי קיומו העצמאי כיחידה פרטנית, ובין עולמו החיצוני ממנו. אלו הן, מערכות היחסים עם הוריו, משפחתו, סביבתו המיידית, חברים, זוגיות, החברה, והעולם בכלל. מה שמניע את מערכות היחסים השונות האלו, הם מבנה אישיותו, צרכים דחפים תכונות ורצונות. כל אלו, מהדהדים מתוכו החוצה וקולטים את הדהודי האחרים ומגיבים בתאום למבנה אישיותו צרכיו דחפיו תכונותיו ורצונו, ומייצרים תגובה פנימה והחוצה, תוך כדיי פעילות דינאמית שמתרחשת בגלוי ובנסתר, כשהגלוי הן תגובות מוחצנות,והנסתר, הן שלל תגובות המתרחשות בנפש, לעיתים קרובות ללא מודעותו של בעליה, אך לא פחות אפקטיביות בהתבטאותן. כמו כן, בציר הזמן, מתרחשת התפתחות בהקשרים כאלו ואחרים בחייו של האדם, בין אם במישור הפיזי, הרגשי, המנטאלי, ובין ותוך כדיי אירועים שונים.
מניעים ממניעים שונים לוקחים חלק בהתפתחות והתנהלות של מערכות יחסים, יש ברורים ומוגדרים יותר ויש מעורפלים יותר. ובכל זאת, ניראה שכמה ממניעים אלו ברורים ומוגדרים היטב בגישות ותפיסות שונות. כמו למשל, שמשחר ילדותו ועד זקנתו, זקוק האדם לתזונה, אהבה, עידוד, מחסה והגנה מתופעות שונות של מזג אוויר, וסכנות כאלו ואחרות. לא פחות, זקוק האדם ללמוד ולרכוש ידע כדיי להתפתח לבוגר עצמאי שמתמצא במציאות על תופעותיה ויודע להתנהל בה. צרכים אלו, הם וודאיים מוכחים וברורים , והאדם, כמו כל היצורים האחרים, מצוייד בתכונות ודחפים ורצון שמניעים אותו כדיי לספק צרכים אלו. כל פגם, חסר או שיבוש, שנמצא במערכת הציוד האישי, בין אם פיזי או אחר, ובדומה, כל אירוע חוויה או התרחשות , שיש להם אפקט בתפקוד הסביר, יהוו גורם מכריע בהתנהלות החיים בצורה נוחה ומאוזנת.
מערכת היחסים הראשונה והמיידית בחיי אדם היא מערכת יחסיו עם הוריו. מערכת זו בבסיסה, תהייה מורכבת מרבדים שמכילים תכנים שבסיכומו של דבר יצרו את יחסי הגומלין בינו לבניהם. רבדים אלו הם: תוכן גנטי , אישיות כל הורה בנפרד, מערכת היחסים הזוגית שבין ההורים, תגובות הדדיות שנוצרות בתוך המשולש הורה+הורה+ילד, ספוק צרכים, דימויים פנימיים שמודפסים באישיות הילד המנחים את התייחסותו והתרשמותו מהוריו כל אחד בנפרד וביחד, אירועים וחוויות, תגובות ופיתוח דפוסי תגובה ותפיסה של מהות קשר ומערכות יחסים. מכאן והלאה, נוצרות דינאמיקות שבחלקן מובאות לביטוי מוחצן ומודע, ובחלקן, עוברות תהליכים סמויים שונים ונאגרות בלא מודע, משם משליכות את התכנים שהן מכילות בצורות וברבדים שונים בין אם פיזיים, רגשיים או מנטאליים.
מעניין לראות כיצד שני אחים שנולדו לאותם הורים באותם התנאים שבהם הם גדלים מתפתחים ומתבגרים, חווים את חווית ההורים באורח שיש בו דומה, אבל לא פחות, שונה. השוני העיקרי, יימצא במבנה האישיות של כל אחד מהם שלוקח חלק באורח תפיסתו וחוויתו של כל אחד מהם את הוריו ויחסיו עמם.
לא אחת, ניתן לברר ולראות כיצד חווה האחד את יחסיו עם אמו ככוח מעודד מגן ומספק פידבק חיובי ולגיטימציה בכל תנאי, והשני, חווה את אמו כהשראה המעניקה לגיטימציה לייחודיותו אך גם באותה נשימה הוא חש צפייה שעליו לעמוד בה ומוצא עצמו בודק את עצמו שוב ושוב כדיי לחוש שאכן סיפק את הסחורה. אין זה אומר שמשהו מכל זה, הוא אכן אופיו ואישיותו של ההורה, יותר מכך, זה אומר, שזו דמות ההורה השוכן בדימוייו הפנימיים של זה שמדובר בו, שמתוך מבנה אישיותו בורר את חווית ההורה שתואמת לו. כלומר, חווית ההורה היא חלק בלתי נפרד מדימוי ההורה המוטמע באדם ומגיב על ההורה.
אין זה בא לחפות או להצדיק מעשים הוריים חסרי אחריות או אכזריים למיניהם, או לשחרר את ההורים מאחריותם לשלומם ודאגתם לילדיהם, אלא, להסביר, שביחסי הגומלין, ייקחו חלק משמעותי אישיותו וצרכיו של הילד וכן, דימוי ההורה, כפי שהוא טמון באישיות ומגיב על ההורה הממשי.
דימוי ההורה האישי קשור בין השאר, לתרבות בה האדם גודל, ולאורח החיים המקובל בחברה בה הוא גודל. תפקידו של אב או אם בתרבות אחת עשוי להיות מאד שונה בתרבות אחרת, התנהלות יחסי הגומלין בין ילד להוריו יתנהלו על פי דפוסי התנהגות מקובלים בחברה בה הם חיים. דימוי ההורה בנפשו של ילד יהיה מורכב מדפוסי אישיותו, התרבות בה הוא חי, ומה שאפשר לכנות ההורה המיתולוגי.
ישנן גישות פסיכולוגיות שונות המסבירות את מערך יחסי הורה – ילד, האסטרולוגיה, ניגשת לנושא מנקודת המבט של מפת הלידה, שמכילה נתונים הנקבעים על פי תאריך , שעת ומקום הלידה. כלומר, האסטרולוגיה טוענת, שאין האדם נולד כדף ריק המתמלא בתוכן, אלא כתרשים, על פיו וממנו, תהליכי החיים מונחים ומייצרים את התוכן הפנימי והחיצוני של האדם. גישתם של רוב האסטרולוגים בימינו, בין השאר, מתייחסת למפת הלידה כאל תרשים מפת האישיות המולדת שניתנת לניתוח והבנת תכני האישיות צרכיה תכונותיה דחפיה ותגובותיה על העולם שמחוצה לה.
דימוי ההורים טמון במפת הלידה, וממנו מגיב הילד על הוריו, סופג את הרשמים מעבד אותם בדרכו שלו. כלומר, דימוי זה אינו מתאר את ההורים אלא מתאר כיצד תופס הילד את הוריו, תפיסה, שברובה אינה מודעת, רובה שוכנת בלא מודע, ונובעת ממבנה אישיותו.
מערכת הסמלים בהם משתמשת האסטרולוגיה מכילה שפע של תכנים בהקשרים ומישורים שונים. השמש והירח, בין שאר התכנים שהם מסמלים, מסמלים את ההורים, שמש – אבא, ירח – אמא. כמובן, שאין זה מסתכם בכך, ישנם עוד פרטים במפה שיש להתייחס אליהם כדיי לראות כיצד סמלים אלו מתבטאים, אולם אלו יהיו נקודת המוצא בהקשר הזה, וכן, ציר החצות ורום השמיים, כאשר נקודת החצות מרמזת על התכנים איתם נולד הילד והדינאמיקות הנוצרות בחייו שואבות ממקור זה את תכני היסודות המוטמנים בו מהם הוא בנוי, כאשר נקודת רום השמיים מסמלת את אחד הביטויים המשמעותיים של חייו בתפקודו במציאות, בחברה ובהישגים אותם ישאף לממש. ישנן גישות אסטרולוגיות שטוענות שחלקו התחתון של הציר מסמל את האם והעליון את האב, או ההפך לטענתם של אחרים, ויש טוענים שציר זה משותף לשניהם, זו האחרונה תואמת את גישתי שלי, כאשר היא כוללת גם התייחסות לציר החצות כציר המכיל תכנים המקשרים את האדם אל דורות קודמים להוריו, בין אם גנטית או, מכילה את ההיסטוריה המשפחתית.
הכלי האסטרולוגי, מצביע על כך ששני המאורות הראשיים, ולצורך העניין, דימוי ההורים, הינם בעלי המשקל הרב ביותר בהבנת מפת הלידה, וככאלו על כל התכנים שהם מכילים ומסמלים, מרמזים על הקשר הבלתי נפרד שיש בין עצמיותו של האדם,אישיותו הבסיסית, ותפיסתו המושלכת על מערכת יחסיו עם האב, וכמיהתו למצוא את אמונתו ואלוהיו. והקשר הבלתי נפרד שיש בין תפיסתו את אמו, את הנשיות, עולם הרגש והלא מודע ואת כמיהתו לרחם האלוהית.
מערכת יחסי הגומלין המתנהלת בין ילד להוריו, אירועי החיים, חווית ההורים תוך כדיי התפתחות והתבגרות, משמשים בסיס ורקע להתנהלותו של אדם במערכות היחסים המורחבות והשונות אותן הוא מנהל בחייו. מכאן, יוצא האדם אל הסביבה המשפחתית המורחבת, יחסים עם אחים ואחיות, ובני משפחה נוספים, כמו כן, אל החברה הקרובה יותר בילדותו, ולאחר מכן החברה האנושית בכלל. כמו כן, יחסים רומאנטיים, זוגיים, ויחסו לילדיו, ותפיסתו את עצמו כהורה.
בשלב הילדות המוקדם, ההורים נתפסים בעיני התינוק – ילד, ככוחות על, דינאמיקת היחסים שביניהם הכי קרובה להתייחסות לאלים בעלי כוח מניע, מזין מגן מעודד ותומך, כאשר כל התרחשות שהיא במערכת יחסי הגומלין הללו, מייצרת חוט דק של תוכן התייחסותו של האדם אל מיקומו במציאות, בין אם זו התרחשות מעודדת ותומכת, מאתגרת או מתסכלת, מתרחקת או קרובה, מכאיבה פוגענית או מלאת אהבה. מכאן והלאה, תוך כדיי התפתחותו, ולשם התפתחותו, יתרחשו שלבי התפתחות בהם יוריד האדם את הוריו מכס המלכות של האלים וישאף לשימם במקומם כבני אנוש הניתנים לתנודות , חסרונות ופגמים, שלב זה, מופיע ברמות שונות ודרכים שונות בשנות הילדות וגיל ההתבגרות, חשוב מאד שיתרחש כדיי לדרבן את האדם לבניית זהותו העצמית ובגרותו. יחד עם זה, ישכנו בנפשו דימויי האל והאלה המיתולוגיים שתפיסתו הרגשית אותם תושלך על יחסיו עם העולם.
בהתייחסות למצווה – "כבד את אביך ואימך..." (שמש – ירח ) ניתן לפרש זאת כתוכן שמסביר שיחסי הגומלין בין אדם להוריו, משקף בדגם חיי המציאות החומרית את מערכת יחסיו של אדם עם אביו הפרטי, וגם עם אלוהיו, האב הגדול האידיאלי הטוטאלי(שמש), ועם אמו הפרטית, וגורלו העכשווי והנשמתי(ירח) והפן המצייד את האדם בהיסטוריה דורית, שייכות להורים ומשפחה ,להיסטוריה אישית והיסטוריה של מוצאו, שילוב של התפתחות עצמיותו וכמיהתו לחיבור לנשגב והעליון שנובע ממצבורי הנפש, או, את היסטורית ההתפתחות הנשמתי איתה בא האדם לעולם ואת ייעודו להתפתחות בנתיב החיים העכשווי. את אלו יסמלו גם זנב וראש הדרקון שהם שילוב שמש ירח.
