הגישה האסטרולוגית, המשתמשת במפת השמיים כנקודת מוצא , ובין שאר התובנות בהן היא מתמקדת בהבנת האדם, מציעה גישה שטוענת, שהאדם נולד כאשר מוטמעים בו קודים פנימיים המניעים אותו להגשמה עצמית באורח מסוים ובתכנים מסוימים הטמונים בו וניתנים להבנה על סמך מבנה מפת השמים ברגע לידתו.
מבחינה זו, הרי שזה מייצג גישה הטוענת שהכול מסמל את הכול, ומערכת הסמלים האסטרולוגיים טובה ומסמלת להפליא את עולמו של האדם.
עוד אפשר להסיק מהגישה האסטרולוגית, שכל אדם נולד לעולם עם ישות עשירה בתכנים פוטנציאליים השואפים לבטא את עצמם ושהאדם חש בהם ומגלה אותם תוך כדיי מהלך חייו כייעוד שעליו למלא, בין אם ייעוד זה חביב על אחרים או לאו. בין אם הוא הרסני ורע, בין אם הוא טוב יצירתי ובונה.
האסטרולוגיה להבדיל מהרבה גישות פסיכולוגיות, אינה רואה את האדם כנולד ריק מתוכן שמתמלא תוך כדיי מהלכי וחוויות חייו, אלא, רואה את הנולד, כתרכיז תמציתי של אישיות בעלת תכונות רצונות דחפים ושאיפות, שמונחית על ידיי הדחף הראשי שהוא הגשמת עצמה.
האסטרולוגיה, רואה את אלו כעיקר העניין, שמתבטא בייחודיות האישית של האדם. המטען האינדיווידואלי שאיתו הוא נולד הרוצה לממש עצמו על רקע המשפחה אליה נולד והחברה בה הוא חי. האסטרולוגיה שמה במרכז את האינדיבידואל ואוסף התכנים איתם נולד כאשר התרבות, המשפחה, החברה וחוקיה, החינוך והחוויות שהוא חווה, משמשים מעין מירקע עליו מתרחשת דרמת חייו, ועליו מתבטאת אישיותו הייחודית ומימושה.
מכאן, ניתן לראות את עולמו ומבנהו, כאשר הצד המודע שבו משתף פעולה פחות או יותר עם העולם הפיזי החינוכי תרבותי וחברתי בו הוא חי, ועולמו הלא מודע הוא התוכן הכולל של אישיותו הייחודית שמתפתח לרמת מודעות כזו או אחרת ובשיתוף פעולה של המודע הלא מודע והשכל ויוצר את תפיסת המציאות שלו.
לשם הישרדותו ומימושו העצמי בעולם האדם זקוק להתמצאות. התמצאות בתוך עולם המפגיש אותו באירועים וחוויות פיזיות ורגשיות שעליו להצליח להתמודד איתן ולשרוד.
כדיי שיוכל לעשות זאת הוא מצויד ביכולות שונות המתקיימות במקביל בעולמו הפיזי חיצוני המודע, ובעולמו הפנימי הלא מודע .
נדבך נוסף, שמקשר בין שני העולמות האלו הוא השכל, המשמש מתווך בין שני העולמות ומאפשר להם לתקשר לחקור להבין וליצור משמעות שתאפשר לו לשרוד בתוך הכאוס שמוגדר כ - החיים.
השכל, מסווג מפריד חוקר ומקשר בין שני הרבדים של המודע והלא מודע ויוצר הגדרת מציאות המאפשרת התנהלות הישרדותית באתגר של החיים.
כשאנחנו מתייחסים למבנה של מפה אסטרולוגית, יש לנו אפשרות להבין את תכניה בשלושת הרבדים האלו ומתוך כך להבין את מצבו של האדם תוך כדיי ראיית אירועים פיזיים המשולבים באלו הרגשיים וכיצד הוא רואה מבין ומגדיר את המציאות שלו.
לשון אחר, אנחנו יכולים לראות את קורות חייו ואת האירועים המתרחשים בהם בעולם הפיזי , אליהם הוא מודע בחושיו , כלומר הרובד המודע, וכמו כן, את עולמו הלא מודע מתוכו הוא מגיב על אירועים אלו, ואת הדרך בה הוא משתמש בשכלו ויוצר את תפיסת המציאות שלו איתה הוא מתנהל בחייו.
את כל אלו, אנחנו רואים בראי הזמן. כלומר, האסטרולוגיה מאפשרת לנו לראות את האדם מרגע לידתו כישות המצוידת בכלים שיאפשרו לה לשרוד, וכמו כן, את התהליכים והחוויות שהוא עובר ובקצב הזמן מתפתח ומפתח את הכלים איתם הוא בא מצויד לחיים., או לפחות, נוכל לראות את האפשרויות שיש לו להתפתח אם יבחר לעשות זאת.
מאחר ואנחנו חיים במציאות המתנהלת על פי תפיסתנו במימד הזמן, הזמן, הוא רובד נוסף שבא לביטוי במפה האסטרולוגית ומאפשר לעשות מעשה של פירוק תמצית המפה וסך כל מרכיביה ברבדים השונים וראיית התהליכים המתרחשים בחיי אדם זה או אחר.
למעשה, מאחר ומפה אסטרולוגית מכילה בתוכה תכנים סמליים על כל מורכבותם, ומאחר, והיא משתמשת במצב הכוכבים הנמצא בשמיים ברגע מסוים בזמן, ככזו, היא מפת מצב הכוכבים בשמיים ברגע נתון שמסמלת כל מה ש"נולד" ברגע זה ומכיל מהות תמציתית שמכילה פוטנציאלים שעם הזמן יתפתחו ויבואו לביטוי או לא. יהא זה אדם חיה צמח אירוע רעיון אידיאל תובנה או כל דבר אחר. הדגש תמיד יהיה על נקודה בזמן המכילה מהות תמציתית פוטנציאלית, ועם תנועתו של הזמן, תראה ההתפתחות של אותם פוטנציאלים שבנקודת ההתחלה.
במאמר הזה, אתייחס לפן האנושי בהקשר של שילוב המודע בלא מודע תפיסת המציאות ומימוש עצמי.
בהקשר זה, יש שתי נקודות מוצא, האחת שניתן להגדירה כ – מדעית, מאחר והיא מתארת תופעות ומסבירה אותן כשרשרת התרחשויות.
והשנייה, אפשר להגדירה כ – פסיכולוגית, מאחר והיא מתארת מצבים כתופעות בעלות משמעות ברבדים שונים של הנפש והשכל.
תופעת הזריחה והשקיעה של השמש היא תוצאה של מהלכו של כדור הארץ סביב השמש תוך כדיי סיבובו על הציר של עצמו. זו, הגישה המדעית.
לעומת מכן, בגישה האסטרולוגית נאמר שהשמש מסמלת מרכז אישיותי המוקף ברצונות דחפים צרכים תכונות רגשות ועוד, שבחלקם משחקים על במת השמש הגלויה והמאירה וחלקם מנהלים דראמות בצד האפל של הירח....
כבר, בתחילתו של תאור זה, ניתן להבחין בשוני שבין שתי נקודות המוצא, והבדלי התכנים בהם כל אחת מהן משתמשת. אך גם בקשר המתרחש בניהן ובא לביטוי בתפיסת המציאות והגדרתה.
כל אחד מאיתנו יודע מכיר ומבחין בתופעת השמש בשמיים. אנחנו רואים אותה וחשים את חומה ואת האור שהיא מביאה איתה כשהיא זורחת בקצה הלילה ומביאה את הבוקר. כולנו יודעים גם, שהיא תופעה שבלעדיה אין אפשרות של קיום החיים כמו שהם מוכרים לנו, על הכדור שעליו אנחנו חיים. שלא לדבר על העובדה שהתופעה הזו נחקרה ועדיין, ויש עליה מידע מדעי רב.
לעומת מכן, האדם הקדום הפרימיטיבי, הרגע שבו הבחין בתופעת השמש , ברגע בו הבחין שהיא באה ונעלמת לסירוגין וקובעת את ערותו ושנתו, העובדה שהיא אחראית על החושך והאור, על הקור והחום, שיש לה משמעות מרכזית במלחמת ההישרדות שלו, שהיא קובעת את מהלכיו בעולם את יכולתו לשרוד ואת צורת התפקוד שלו בו, קבלה השמש בחיי הנפש שלו, מעמד של כוח עליון שעל פיו יישק דבר. על הבסיס הזה, עם הזמנים, נוצר ארכיטיפ השמש, שקיבל משמעות מרכזית כמניע את העולם החיצוני ולא פחות, את העולם האישי הפנימי.
אל הארכיטיפ הזה, הצטרפו מיתולוגיות שונות שהמאפיין שלהם הוא כוח מרכזי שסביבו מתנהל הכול, עוצמה שמייצרת חיים ומעניקה להם תוקף .
ארכיטיפ זה קיים כתבנית בכולנו, תבנית משותפת מחד, שמתמלאת בתכנים שהם מאפיינים אישיים אינדיווידואליים מצד שני.
מכאן, מרכזיותה של השמש במפת הלידה והיא זו שכאשר אנחנו אומרים שאדם נולד במזל מסוים, אנחנו מתכוונים לומר, שהשמש שבמפת השמיים של האדם המסוים הייתה במזל מסוים ברגע לידתו.
מבחינה זו, הרי שזה מייצג גישה הטוענת שהכול מסמל את הכול, ומערכת הסמלים האסטרולוגיים טובה ומסמלת להפליא את עולמו של האדם.
עוד אפשר להסיק מהגישה האסטרולוגית, שכל אדם נולד לעולם עם ישות עשירה בתכנים פוטנציאליים השואפים לבטא את עצמם ושהאדם חש בהם ומגלה אותם תוך כדיי מהלך חייו כייעוד שעליו למלא, בין אם ייעוד זה חביב על אחרים או לאו. בין אם הוא הרסני ורע, בין אם הוא טוב יצירתי ובונה.
האסטרולוגיה להבדיל מהרבה גישות פסיכולוגיות, אינה רואה את האדם כנולד ריק מתוכן שמתמלא תוך כדיי מהלכי וחוויות חייו, אלא, רואה את הנולד, כתרכיז תמציתי של אישיות בעלת תכונות רצונות דחפים ושאיפות, שמונחית על ידיי הדחף הראשי שהוא הגשמת עצמה.
האסטרולוגיה, רואה את אלו כעיקר העניין, שמתבטא בייחודיות האישית של האדם. המטען האינדיווידואלי שאיתו הוא נולד הרוצה לממש עצמו על רקע המשפחה אליה נולד והחברה בה הוא חי. האסטרולוגיה שמה במרכז את האינדיבידואל ואוסף התכנים איתם נולד כאשר התרבות, המשפחה, החברה וחוקיה, החינוך והחוויות שהוא חווה, משמשים מעין מירקע עליו מתרחשת דרמת חייו, ועליו מתבטאת אישיותו הייחודית ומימושה.
מכאן, ניתן לראות את עולמו ומבנהו, כאשר הצד המודע שבו משתף פעולה פחות או יותר עם העולם הפיזי החינוכי תרבותי וחברתי בו הוא חי, ועולמו הלא מודע הוא התוכן הכולל של אישיותו הייחודית שמתפתח לרמת מודעות כזו או אחרת ובשיתוף פעולה של המודע הלא מודע והשכל ויוצר את תפיסת המציאות שלו.
לשם הישרדותו ומימושו העצמי בעולם האדם זקוק להתמצאות. התמצאות בתוך עולם המפגיש אותו באירועים וחוויות פיזיות ורגשיות שעליו להצליח להתמודד איתן ולשרוד.
כדיי שיוכל לעשות זאת הוא מצויד ביכולות שונות המתקיימות במקביל בעולמו הפיזי חיצוני המודע, ובעולמו הפנימי הלא מודע .
נדבך נוסף, שמקשר בין שני העולמות האלו הוא השכל, המשמש מתווך בין שני העולמות ומאפשר להם לתקשר לחקור להבין וליצור משמעות שתאפשר לו לשרוד בתוך הכאוס שמוגדר כ - החיים.
השכל, מסווג מפריד חוקר ומקשר בין שני הרבדים של המודע והלא מודע ויוצר הגדרת מציאות המאפשרת התנהלות הישרדותית באתגר של החיים.
כשאנחנו מתייחסים למבנה של מפה אסטרולוגית, יש לנו אפשרות להבין את תכניה בשלושת הרבדים האלו ומתוך כך להבין את מצבו של האדם תוך כדיי ראיית אירועים פיזיים המשולבים באלו הרגשיים וכיצד הוא רואה מבין ומגדיר את המציאות שלו.
לשון אחר, אנחנו יכולים לראות את קורות חייו ואת האירועים המתרחשים בהם בעולם הפיזי , אליהם הוא מודע בחושיו , כלומר הרובד המודע, וכמו כן, את עולמו הלא מודע מתוכו הוא מגיב על אירועים אלו, ואת הדרך בה הוא משתמש בשכלו ויוצר את תפיסת המציאות שלו איתה הוא מתנהל בחייו.
את כל אלו, אנחנו רואים בראי הזמן. כלומר, האסטרולוגיה מאפשרת לנו לראות את האדם מרגע לידתו כישות המצוידת בכלים שיאפשרו לה לשרוד, וכמו כן, את התהליכים והחוויות שהוא עובר ובקצב הזמן מתפתח ומפתח את הכלים איתם הוא בא מצויד לחיים., או לפחות, נוכל לראות את האפשרויות שיש לו להתפתח אם יבחר לעשות זאת.
מאחר ואנחנו חיים במציאות המתנהלת על פי תפיסתנו במימד הזמן, הזמן, הוא רובד נוסף שבא לביטוי במפה האסטרולוגית ומאפשר לעשות מעשה של פירוק תמצית המפה וסך כל מרכיביה ברבדים השונים וראיית התהליכים המתרחשים בחיי אדם זה או אחר.
למעשה, מאחר ומפה אסטרולוגית מכילה בתוכה תכנים סמליים על כל מורכבותם, ומאחר, והיא משתמשת במצב הכוכבים הנמצא בשמיים ברגע מסוים בזמן, ככזו, היא מפת מצב הכוכבים בשמיים ברגע נתון שמסמלת כל מה ש"נולד" ברגע זה ומכיל מהות תמציתית שמכילה פוטנציאלים שעם הזמן יתפתחו ויבואו לביטוי או לא. יהא זה אדם חיה צמח אירוע רעיון אידיאל תובנה או כל דבר אחר. הדגש תמיד יהיה על נקודה בזמן המכילה מהות תמציתית פוטנציאלית, ועם תנועתו של הזמן, תראה ההתפתחות של אותם פוטנציאלים שבנקודת ההתחלה.
במאמר הזה, אתייחס לפן האנושי בהקשר של שילוב המודע בלא מודע תפיסת המציאות ומימוש עצמי.
בהקשר זה, יש שתי נקודות מוצא, האחת שניתן להגדירה כ – מדעית, מאחר והיא מתארת תופעות ומסבירה אותן כשרשרת התרחשויות.
והשנייה, אפשר להגדירה כ – פסיכולוגית, מאחר והיא מתארת מצבים כתופעות בעלות משמעות ברבדים שונים של הנפש והשכל.
תופעת הזריחה והשקיעה של השמש היא תוצאה של מהלכו של כדור הארץ סביב השמש תוך כדיי סיבובו על הציר של עצמו. זו, הגישה המדעית.
לעומת מכן, בגישה האסטרולוגית נאמר שהשמש מסמלת מרכז אישיותי המוקף ברצונות דחפים צרכים תכונות רגשות ועוד, שבחלקם משחקים על במת השמש הגלויה והמאירה וחלקם מנהלים דראמות בצד האפל של הירח....
כבר, בתחילתו של תאור זה, ניתן להבחין בשוני שבין שתי נקודות המוצא, והבדלי התכנים בהם כל אחת מהן משתמשת. אך גם בקשר המתרחש בניהן ובא לביטוי בתפיסת המציאות והגדרתה.
כל אחד מאיתנו יודע מכיר ומבחין בתופעת השמש בשמיים. אנחנו רואים אותה וחשים את חומה ואת האור שהיא מביאה איתה כשהיא זורחת בקצה הלילה ומביאה את הבוקר. כולנו יודעים גם, שהיא תופעה שבלעדיה אין אפשרות של קיום החיים כמו שהם מוכרים לנו, על הכדור שעליו אנחנו חיים. שלא לדבר על העובדה שהתופעה הזו נחקרה ועדיין, ויש עליה מידע מדעי רב.
לעומת מכן, האדם הקדום הפרימיטיבי, הרגע שבו הבחין בתופעת השמש , ברגע בו הבחין שהיא באה ונעלמת לסירוגין וקובעת את ערותו ושנתו, העובדה שהיא אחראית על החושך והאור, על הקור והחום, שיש לה משמעות מרכזית במלחמת ההישרדות שלו, שהיא קובעת את מהלכיו בעולם את יכולתו לשרוד ואת צורת התפקוד שלו בו, קבלה השמש בחיי הנפש שלו, מעמד של כוח עליון שעל פיו יישק דבר. על הבסיס הזה, עם הזמנים, נוצר ארכיטיפ השמש, שקיבל משמעות מרכזית כמניע את העולם החיצוני ולא פחות, את העולם האישי הפנימי.
אל הארכיטיפ הזה, הצטרפו מיתולוגיות שונות שהמאפיין שלהם הוא כוח מרכזי שסביבו מתנהל הכול, עוצמה שמייצרת חיים ומעניקה להם תוקף .
ארכיטיפ זה קיים כתבנית בכולנו, תבנית משותפת מחד, שמתמלאת בתכנים שהם מאפיינים אישיים אינדיווידואליים מצד שני.
מכאן, מרכזיותה של השמש במפת הלידה והיא זו שכאשר אנחנו אומרים שאדם נולד במזל מסוים, אנחנו מתכוונים לומר, שהשמש שבמפת השמיים של האדם המסוים הייתה במזל מסוים ברגע לידתו.
תגובה 1:
בשל היותי בור למדי בענייני אסרווגיה רציתי להביע מחשבותיי על דעות קדומות ועל פריצת דרך לאמת.
זה נושא שאני חושבת עליו לאחרונה, לויה אולי תמצא לכך ראיה בכוכבים, מה שאני מאמינה אבל לא ממש יודעת.
אני חושבת שדעות קדומות מנחות את חיינו בצורה כמעט אבסולוטית ואין לאדם הרבה כוחות לנער עצמו מהן, הלוואי שנוכל להגיע למצב שבו מפעם לפעם נביט אל עצמינו ועל עצמינו ונראה את אותן דעות שהכו בנו שורש, ננוד בראשינו ונזיזן מעט מעט לצד.
אולי כאשר מצליחים לראות דברים כך, יכולה לבוא פריצת דרך לאמת אחרת.
חשבתי גם על כך שאנו שופטים את המציאות שלנו הוא ניסיון עבר, וניסיון כזה בהחלט מכיל דעות קדומות, ולכן אני שוב שואלת האם אפשר באמת להזיזן מחיינו?
דיתי
הוסף רשומת תגובה