תחילת תהליך של התהוות הוא התמזגות, של שני ניגודים. בכל אחד מהניגודים, קיימת מגמה של התמזגות . בכל יחידה המתמזגת עם האחרת מוטמע קוד בעל מהות המחפשת את הקוד המנוגד לה כדיי למצאו ועל ידיי התמזגות עמו, נוצר קוד חדש, שמפעיל תהליך של יצירת צורת קיום חדשה.
תוך כדיי התהליך, מוטמעים בצורת הקיום החדשה, הקודים השונים המתקיימים בשתי היחידות שהתמזגו, ועל ידי שימת דגש על כמה מהם, ושיתוקם של אחרים, מתעצבת צורת הקיום החדשה, המכילה את קודמיה אבל מעצבת את הקידוד העצמאי שלה.
בסיומו של התהליך, מתקבלת צורת קיום, שמכילה בתוכה קידוד היסטורי שנלקח מקודמיה וקודמי קודמיה, בעיצוב משלה, כייחודית.
כשמסתיים התהליך, צורת החיים השלמה ומעוצבת, באה לעולם.
רגע בואה לעולם של יחידת קיום זו, הוא רגע מכריע בחייה, רגע, שהחוויה של היוולדות המתרחשת בו, מקבעת דפוס, שיבוא לביטוי לאורך חייה של יחידת הקיום, בכל חוויה של התחלה, או מגע בינה לבין העולם שמחוצה לה.
בנוסף, רגע זה, יקבע את ביטוי הציוד הפנימי, הקידוד הפנימי, שנוצר ביחידת הקיום, ממנו, תאופיין כישות בעלת תכונות , צרכים, דחפים, תגובות, גוף, נפש, שיהיו להם ביטויים בגוונים המאפיינים אותה, כיחידה עצמאית בעולם המלא יחידות עצמאיות , שכל אחת נושאת עימה את ייחודיותה.
בהתייחסות אסטרולוגית, מסמלים השמש והירח את היחידות הנפרדות המנוגדות שהתמזגו יחדיו ומתוך התמזגות זו נוצרה התהוותה של יחידת קיום חדשה.
מבחינה זו, שני מאורות אלו, מסמלים במפת הלידה את אוסף הקודים שנבחרו להיטמע ביחידת הקיום החדשה מתוך מאגר הקודים של יוצריה.
מרגע שנתונים אלו מאפיינים יחידת חיים חדשה, היא מתהווה ומשלימה את התפתחותה לתופעה עצמאית המצוידת בכלים משלה שיביאו לביטוי את ייחודיותה. יחידת קיום זו תהייה יותר או פחות דומה, ברמות שונות והקשרים שונים, לשתי היחידות שהתמזגו ויצרו אותה , אך גם, יהיו לה מאפיינים ייחודיים משלה.
השמש, מסמלת את האב, הירח את האם. כלומר, השמש מסמלת קודים שנטמעו בילוד החדש ונלקחו מהאב, והירח,מהאם.
יחד עם זאת, ובנוסף, השמש מסמלת את מגמת ההתפתחות והמימוש של התכנים האצורים בה, בחיי הילוד שנוצר, כאשר הירח מסמל, את מאגר הנתונים, הקודים, שהוטמעו בילוד משני הוריו, ומהשושלת ממנה באו שני אלו. הירח מבחינה זו, הוא מעין סמן של בית הקיבול של מאגרי הנתונים, שבתהליך ההתהוות, נטמעים בו הקודים של התורשה, שתאופיין בו כשייולד במערכת אינסטינקטים מולדים, תגובות, תחושת שייכות נוחות ומוגנות, שתתבטאנה בצורה נוחה או לא.
שני נתונים אלו, השמש והירח, על כל סמליותם והתכנים שהם מכילים, יסמלו במפת הלידה את מצבור הנתונים ואת מגמת ההתפתחות שלהם, וכל אחד מהם משמש בסיס רב משמעות להבנתה של מפת הלידה, קרי, אישיותו של בעל מפת הלידה.
היוולדות, התרחשות הלידה, חווית הלידה, הכניסה לשער החיים, הינם חוויה ראשונית עוצמתית, מעבר דרמטי ממצב מוגן , סודי, חבוי, אל מצב, גלוי ונוכח.
מהותה של חוויה זו, היא תהליך של התנתקות מהמקור, התנתקות מהוויה של תלות ומוגנות, אל הוויה של התמודדות עם נוכחות עצמאית בעולם, בחיים, במציאות.
חוויה זו, תהא מוטמעת ביילוד החדש ותלווה אותו לאורך קיומו בחיים ובמציאות. סגנון התרחשותה יהווה מעין סמן, של סגנון נוכחותו בעולם, שיבוא לביטוי בדרכו הייחודית בכל הקשר.
את אלו, מסמל האופק ושליט האופק שבמפת הלידה, על כל שפע התכנים , מזל האופק, היבטים היוצאים ממנו לכוכבים השונים במפה,ושליט האופק, מיקומו במזל מסוים בבית מסוים והקשרי ההיבטים שנוצרו ממנו אל הכוכבים האחרים שבמפה.
כל אלו, מסמלים את סגנון נוכחותו של בעל המפה, את סגנון הבאתם לאור של מרכיבי מפת הלידה שלו, עם דגש על תכני השמש והירח.
כל תהליך של התפתחות, ביטוי, התנהגות, סגנון התגובה,כלי התקשורת עם האחרים, יבוטא דרך האופק ושליטו, יהיו שלט חיצוני שילווה את האישיות בכל שבילי חייו על חוויותיו, יסמל את הדינאמיקה שייצור עם מה שמחוצה לו, את סגנון יחסי הגומלין שבינו לבין חייו בעולם בהקשרים שונים.
---------------------------------------------------
* בצעד הראשון שאדם עושה תלויים שאר צעדיו.(וולטר)
2 תגובות:
במקורות עם ישראל נאמר, שלהולדת האדם שותפים שלושה:
האב, האם ואלוהים. עושה הרושם שבהשלכה אסטורלוגית לעניין זה, כפי שציינת כבר, השמש הירח והאופק מהווים את הדומיננטיות המזוקקת של המפה. אפשר לראות את האופק למשל, כציון הדרך האחרון של נשמה שבחרה להגיע לכאן בזמן נתון ובמקום נתון, להורים ספציפיים מאוד. האופק מבחינה זאת הוא נגיעת האלוהים האחרונה בנשמה רגע לפני שבחרה לצאת לאוויר העולם. מבחינה זו האופק הוא נקודת ציון של הטרנספורמציה בין מלכות שמיים לארץ, בין חיק האלוהים לחיק האנושות, בין בית 12 לבית 1. מתוך כך אנחנו נוטים לבדוק מה מתרחש בבית 12 במפת לידה של אדם זה או אחר, כדי לקבל מידע נוסף על ימי הרחם, בו "התבשל" בבטן אימו.
רעיון מעניין שהביא אותי למחשבות נוספות. חשבתי ש אם ניקח את התהוות החיים היחידניים של מה שחי בעולם, כחיקוי של מעשה הבריאה הגדול, הרי שאפשר להתייחס לבית השתים עשרה, כשלב המתואר בתחילתו של התנ'ך, פרק א', " בראשית ברא אלהים את השמיים ואת הארץ".....וגו'
האופק, הוא מקום ציון זריחתה של השמש ביום מסוים, זו הנקודה שמבדילה את היום מהלילה.
הבית השתים עשרה, הוא מיקומו של הלילה, של מה שלפני היום, האופק והבית הראשון, הוא היום והאור. כל מה שהתרחש בחשיכה- בבית 12, יוצא לאור בבית הראשון....
הוסף רשומת תגובה