כמיהה ~

מניע שבלתי ניתן להתעלם ממנו ונוכחותו קיימת בכל אדם, הוא כמיהה, כמיהה למשהו, שברוב המקרים נמצאת באזורים החבויים יותר של הנפש, אך אין זה משנה את העובדה שהוא קיים כמניע שמייצר תופעות שונות, והבולטת שבהן, היא הכמיהה לנשגב.

כמיהה זו, "מפרנסת" אין סוף תכנים שאורבים לה במטרה למלאה, ומאחר, והיא אינה מוגדרת כמו צרכים אחרים שבנו, כמו למשל רעב, צמא, וכדומה, הרי שניתן יחסית בקלות, למלאה בתכנים ומזונות מסוגים שונים שלעיתים יהיו מאד שונים האחד מהאחר, ומקורותיהם גם הם, יכולים להיות שונים האחד מהאחר.

כמיהה זו, היא תמימה וגמישה, ומצוידת בכושר מופלא להתאים עצמה לכל תוכן שהוא.לא רק, אלא שהיא מכילה אנרגיה מעודנת וסבילה שיש בה שקיפות ונוכחות מסוג שונה לחלוטין מכול אחת אחרת שכן היא נסתרת ונוכחת כאחת.

מה שמעניין יותר, היא העובדה, שכמיהה זו, על כל תמימותה, יש בה מסתוריות עצומה, שכל ניסיון להסבירה יהיה מורכב ויפגוש שוב ושוב, את קוצר ידו של ההיגיון לנסח עבורה הסבר פשוט והגיוני.

בניסיון להסביר את מהותה, אפשר לומר שיש בה מרכיב עיקרי שהוא מעין תחושת חסר של משהו, שלרוב, מחברת את עצמה לתכנים שונים, לעיתים נושאים מאד תכליתיים כמו כסף מעמד הישגים כל שהם וכדומה, ולעיתים, היא מפרנסת חלומות, פנטסיות, תעתועי דמיון, ולא פחות, תחושות אינטואיטיביות שגויות או מדויקות , אבל גם, מזינה תחושות של אמונה והתעלות.

כמיהה זו, יכולה להתעורר על ידי גירוים פנימיים או חיצוניים שנובעים מסיבות רבות ושונות, אלו יכולים להיות כאב, פחד, סבל, עצב, בדידות,תסכול, או רגשות, רעיונות, מפגש עם מראות מרהיבים, מוזיקה, שירה, או התאהבות, או, חוויה דתית מכל סוג.

שפע של תגובות והתבטאויות מפרנסות את הכמיהה הזו, שנמצאת חבויה במעמקי הנפש, ככלי בדולח שקוף השואף להתמלא . כמיהה זו, נוכחת בעולם כלוקחת חלק בהתרחשויות רבות, שהבולטת שבהן היא התהוותן של אמונות דתיות שונות, שכל אחת מהן, מתחילה בהיענות לכמיהה, על ידיי התחברות לנשגב, לאלוהות.

כל דת או אמונה מוגדרת שנוצרה בהיסטוריה האנושית, ותהייה זו מכילה תכנים שונים מהאחרת במובנים של הלכותיה, טקסיה ופולחניה, תמיד, מבוססת מתחילתה על מכנה משותף אחד – התחברות שיוצרת אמונה בנשגב, באלוהות.

דתות, הן הגדרה כוללת לריבוי צורות של תכנים, החל מאמונה באלוהים מופשט, וכלה, בעבודת אלילים. לעיתים, המרחק שבין התבטאותה של דת אחת לאחרת הוא כל כך גדול בתופעותיו, שלא ניתן לקשר זאת עם הרעיון של הכמיהה הבסיסית. לא רק, אלא שכל עוד הצורה והתוכן מחוברים הגיונית לתוכן הבסיסי של כמיהה לנשגב, קל לראות את המשותף והדומה, אלא שלעיתים קרובות, תהה הכמיהה הזו מתיישבת על תכנים שאין להם ולא כלום עם נשגבות, אלא שקבלו מעמד של נשגבות באופן לא מודע שנובע מאותה כמיהה.

הכמיהה במהותה, מצוידת בגמישות מופלאה ויכולת ללבוש אין סוף צורות, שלא אחת, התוצאה, היא צורה שבלתי ניתן להבחין בהתנהלותה אפילו רמז, לקשר עם מה שהניע אותה מתחילה, הכמיהה.

לעיתים הצורה שבה נתכנסה לה הכמיהה, יכולה להיות כל כך קיצונית בתופעותיה, שצורה זו מטשטשת לחלוטין את מקורה המהותי.

חשוב לציין, שהמרכיב הבסיסי ביותר הנמצא בכל החי, הוא הישרדות. מהבסיס הזה מסתעפים אין סוף נתיבים שמכילים צרכים, רצונות, תגובות, תובנות, מסקנות, תגובות. גם הנתון הזה, הישרדות, בא לביטוי באופנים רבים ושונים שלא אחת, ולרוב, תכניהם אין בהם ולא כלום שמודע ומתחבר הגיונית להגדרה הזו.מלבושים אין סוף מייצגים את הבסיס הזה, בתחכום כה רב, שאין הם כביכול קשורים אליו.

הכמיהה, היא אחת מהמרכיבים של הבסיס הזה, גם אם זה מעורר תהייה ושאלה , מה הקשר בין זה לזה.

יחד עם זה, ניווכח, שנושאים שקל לנו ליחס אותם לכמיהה, מתחברים בסיכומו של עניין לבסיס שהוא הישרדות. ההישרדות שבסיס החיים מלווה בכמיהה כחלק בלתי נפרד ממנה,

אם להסביר זאת בצורה פשוטה נאמר, שבמוקדם או במאוחר תבוא הכמיהה לביטוי באורח מסוים, כמשהו, שבלעדיו יחוש האדם ריק ומתקשה לשרוד.

מכאן והלאה, נסכם ונאמר, הבסיס לקיום הוא יצר ההישרדות, והכמיהה, היא אחד הכלים הנובעים ממנה.

בין אם היא תבוא לביטוי כדת, רעיון, אידיאל, אורח חיים, אהבה ולעיתים , בסגידה לרעיונות נוחים או נוחים פחות, נוקשים או נוקשים פחות. גם, במצבים בהם מרוחק הקשר בין התכנים הממלאים את הכמיהה ובין הקשר שלהם לנשגב, עדיין, זה המקום ממנו הם נובעים.

חשוב להוסיף, שהכמיהה לנשגב, כשהיא מוזנת בתכנים שרחוקים מנשגבות, מייצרת תחושות של חוסר סיפוק שיבוא לביטוי בתאבון הולך וגובר לעוד ועוד תכנים מאותו הסוג ועדיין, תחושת חוסר הסיפק תהייה נוכחת באופן מודע יותר או פחות, שתניע אין סוף התבטאויות של חוסר הסיפוק הזה, כמו לדוגמא, רדיפה אחר רכוש, כסף, שררה, הגזמה בהנאות וסיפוק תאוות כאלו ואחרות, אלו יביאו איתם, רמאות, גנבה, אחיזת עיניים, ניצול, ועוד בסגנון זה. אלא שתמיד, בחלל הפרטי, יחוש האדם מעין תזכורות מציקות לנוכחותה של הכמיהה המסוימת הזו לנשגב, גם אם בכלל לא יתרגם אותה ככזו.

כפועל יוצא, מסתברות שתי אפשרויות, או שאדם יחיה את חייו בחוסר סיפוק, ולא משנה עד כמה הוא ישלה את עצמו שחייו טובים מסודרים ומסופקים,משהו, יטריד את מנוחתו המושלמת במידה כזו או אחרת, או, שהאדם ייגע בכמיהה עצמה, יתחבר אליה, וימצא את דרכו להזינה בתכנים, שיפה להם המילה, נשגבות.

מבחינה אסטרולוגית, שני כוכבים, מתייחסים בסמליותם לכמיהה והם, יופיטר ונפטון.

יופיטר, מסמל את אותה אנרגיה המאפשרת לאדם לשאוף לגלות, להגיע להבנה שאינה תלויה במגבלות הזמן, במגבלות המוכר והידוע, במגבלות של הגדרות חברתיות אופנות או מנהגים. זו אנרגיה שמזינה אומץ ופתיחות, אופטימיות, והרבה סקרנות.

נפטון מסמל את אותה אנרגיה, שמייצרת את החלום, את החזון הגדול מהחיים, את המגע עם האוטופיה. הוא מסמל את אותה תחושה מעורפלת ולא הגיונית, ש "משהו " בלתי נתפס מרחף מסביב ואת הרצון להתחבר אל ה "משהו" הזה.

שניהם, מסמלים את אותה הכמיהה המדוברת, שתבטא את עצמה בכך, שכל דרך שאינה מחוברת ולו אפילו במעט, לנשגבות, לא תספק את הכמיהה הטמונה בנו, ועובדה זו תמשיך להיות נוכחת , ותבטא עצמה במודע או שלא.

שניהם מסמלים את האופנים השונים בהם הכמיהה עשויה לבוא לביטוי בחיי האדם הפרטי ובמקביל, בחיי החברה בכללותה.

הימצאותו של כל אחד מהכוכבים האלו בסימן מזל כזה או אחר, תביא לביטוי את הסגנון בו תתמלא הכמיהה בתכנים שיבחרו על ידה, והבית בו הכוכב יימצא, יבטא את תחום החיים בו תהייה לבחירה זו ביטוי משמעותי . ההיבטים שייווצרו בין כל אחד מהכוכבים האלו ובין כוכבים אחרים יצביעו על מידת הנוחות או אי הנוחות שתופיע בהקשר זה בחיי האדם.

וכרגיל, יש צורך להתייחס לכלל הכוכבים במפה ומיקומם והאישיות המשתקפת מהם.

במקביל, אלו יסמלו תהליכים חברתיים כלל אנושיים, כשהדגש יהיה על מיקומו של הכוכב בסימן מזל כזה או אחר, והיבטים שייווצרו בינו לבין כוכבים אחרים.