יום שבת, 29 באוגוסט 2009

התנועה ~

העולם נע. התנועה, נמצאת בבסיס המציאות, המציאות היא תולדה של תנועה מתמדת שתחילתה וסופה אינו ידוע . התנועה היא תופעה שמאפיינת את הקיום שנוכחותו בראי הזמן משתקף כמציאות , כקיום מוכח ומוחשי נכון לאותו הרגע בו אנחנו מתבוננים בה, כצורת קיום שניתנת לחקירה שבסיומה עשויה להיות חסרת משמעות משום שהיא השתנתה תוך כדיי תנועתה, או שנוכחותה חוזרת על עצמה מבחינת צורתה החיצונית אולם תכניה המעודנים נעים ומשתנים ועם הזמן, ומביאים לביטוי את התנועה והשינוי. כמו למשל מה שמכונה – האבולוציה, שבחקירתה מתגלה שמה שהייתה לו צורה מסוימת, עם התנועה והזמן, השתנה ושינה את צורתו.

או למשל, אדם מוכר שפגשת אתמול, והיום אתה פוגש אותו שוב, הוא ניראה כמו אתמול ונשמע כמו אתמול, יחד עם זה, היום שחלף, הטביע בו חותם שלא היה בו לפני, וגם, אם אין הדבר ניראה חיצונית, הרי שמשהו דקיק לפחות, השתנה.התבטאות תוכן של שינוי בהרבה מקרים ומצבים, יבוא לביטוי בהקשר שונה מאשר מיקומו של השינוי.

שינויים נוספים מתרחשים כל העת, ובחלקם, הם כל כך מעודנים ונסתרים שהמחקר, לא הצליח עד כה לנגוע ולאבחן אותם והם עדיין בחזקת תעלומה כזו או אחרת, שמאתגרת את הסקרנות והרצון לדעת.

מושגים כמו התחלה וסוף, הם מושגים תלויי זמן שמשקף תנועה, גם אם הם, מנסים להגדיר משהו שאין בו תנועה, משהו מוחלט וסופי, ועדיין הם רק נקודות ציון בתוך התנועה, אבל הם חלק בלתי נפרד ממנה. הזמן הוא תנועה.

התנועה הזמן והמרחב בו הם מתגלים, חובקים את הקיום ומניעים אותו להתבטא באין סוף מראות דומות ושונות.

כל מחקר הנעשה במטרה להבין את המציאות, משתמש בכלים שהוא קובע שאלו הם הכלים שישמשו אותו לצורך זה.

למעשה, תלויה תוצאת המחקר בכלים שהוא משתמש בהם, וגם, בנקודת המוצא ממנה הוא משתמש בהם ומתייחס אל נושא מחקרו. התוצאה שמתקבלת היא תמיד שילוב של נקודת המוצא, הכלים, והחוקר עצמו. במובן מסוים, בגישה הרציונאלית, הבנת המציאות מושתת על כלים שלמעשה הם יצירתו של החוקר שיוצר תובנה אחת מסוימת, שמנקודת מוצא שונה עשויה להיראות כאשליה שאינה מדויקת או מגלה את האמת כולה.

אם ניקח את מושג התנועה, נבחן את היבטיו השונים ומשמעויותיו, נמצא, שהיא נמצאת ונוכחת בקיום, בכל נושא שנתייחס אליו, גם אם, במצבי התרחשות או תפיסה והתרשמות או חוויה כזו או אחרת, אנו עשויים לחוש או להגיע למסקנה שהכול דומם, במבט קפדני יותר, יתברר, שזו תחושה יחסית, שמסתירה את עוצמתה של התנועה מסיבות אלו ואחרות.

התנועה הנמצאת בכל אינה מגלה את מקורה בעצם נוכחותה. ניתן להסביר את התופעות הקשורות בה, אבל, לא את מקורה. היא אינה התופעה היחידה שעד כה לא ניתן להסביר את מקורה, אבל היא אחת מהמיוחדות שבתופעות, שנמצאת ברקע של כל שאר התופעות בין אם היא נסתרת או גלויה. מקורה של התנועה, נשאר בגדר מסתורין שיש ניסיונות רבים ושונים להגדירו, ולא רק, התנועה היא ביטוי של התרחשות של תופעה, והשאלה הגדולה היא, מה מניע את התנועה?

אין מאמר זה מתיימר לפתור או להשיב על השאלה הזו, אלא לדבר על נוכחותה של התנועה בקיום, במציאות, והיותה הגלוי הראשוני והבסיסי ביותר של החיים.

פניה של התנועה, מתגלות באופנים שונים והמדד לפניה השונים יכול להיות הזמן והיחסיות. כלומר, בגדול, התנועה היא תופעה בסיסית, שמבטאת את עצמה בזמן ביחסיות של מהירות או איטיות שמייצרת קיום של תופעות שונות במציאות.

מדד זה, הוא סוג של אילוץ, שמשמש כלי לראיית התנועה על ריבוי התבטאויותיה, כאשר הוא מתייחס לתנועה כנוכחות בתוך חוקיות של זמן ומרחב המורכב מ – עבר, הווה , עתיד, שמשתקפים האחד באחר, ונוצרת תנועה בניהם עצמם, העבר משתקף בהווה ובעתיד, ההווה הוא השתקפות של העבר ומכיל את מה שיתבטא בעתיד שיכיל את העבר וההווה וכן הלאה.

בסיכומו של עניין, אחד הכלים שמשמשים את ההבנה הוא מערך תהליכים ותופעות שנצפים דרך כלים מוסכמים מנקודת מבטו של המתייחס אליהם, שלמעשה רוצה להבין את המציאות ברמה התכליתית והנגישה.

יחד עם זה, אלו הם כלים בלבד, המתארים משהו פחות נגיש בגישה תכליתית שהוא האחדות.

האחדות, היא לא זמן מרחב או תנועה, היא משהו, שעדיין לא ניתנה לו הגדרה או הסבר בכלים הידועים לנו, למעט, החוויה אותה.

הצפייה במציאות, היא יחסית לכלים שהצופה משתמש בהם ומתוכם רואה אותה.

התנועה, כשהיא משוחררת מכלי הצפייה, כשהצופה נהייה התנועה, זו, הווית האחדות. חוויה זו, חבויה בתוך כל החי בין אם הוא מודע לכך או לא. לעיתים, היא תתואר כ חוויה מיסטית, או הארה, או התגלות.

חווית האחדות, מובילה לתובנה, שמעבר לתפיסה היחסית, שמושתתת בעיקר על רעיון הניגודים, יש התרחשות דוממת של מהות אחת רוחשת בפעימה הרמונית מתואמת להפליא.

הרמוניה זו, משתקפת במציאות היחסית שמושתתת על תפיסת הניגודים, במונחים של טוב ורע, אור וחושך, וכו', ולמעשה, היא תלוית נקודת המבט , או נקודת המוצא של המתבונן בה.

בהקשר האסטרולוגי, הדגם הבסיסי של מפה אסטרולוגית הגדרתו ההתחלתית היא המעגל. המעגל, מסמל את האחדות, וכל פריט שנמצא בו, שהם, מערכת כוכבי הלכת שנתגלו עד כה ממבט מכדור הארץ אל מקום הימצאם, חלוקותיו השונות של המעגל למעלות, למזלות, לצירים וזוויות, הם נתונים בתחום מושגי התנועה והזמן שמשקפים את המציאות על שלל התבטאויותיה.

אין סוף התייחסויות מאפשרות התבוננות בתופעות המסתברות מתוכן, כל נקודה במעגל, יכולה להיקבע כנקודת התחלה ממנה נעים הדברים בכיוון השעון או בניגוד לו, כשהזמן גם הוא כלי צפייה, ומהווה נקודת מוצא המצטרפת לנקודת ההתחלה שנקבעה, ואלו משקפים תנועה ורצף של התרחשויות במישור המציאות בהקשר לנושא הנצפה.

גמישות התייחסותו של האסטרולוג אל תוכן המפה תעזור לו לגלות התבטאות של שינוי גם היא בהקשר שונה מאשר מקום ההשתנות.

האסטרולוגיה היא כלי גמיש שמאפשר התייחסויות שונות אל עצמו, וכמו כן, משמש ככלי שמשקף אחדות, אך גם, משקף מציאות שמבוססת על הניגודים והיחסים שבניהם.

המעגל, מסמל את האחדות, וכל שאר הפרטים המופיעים במעגל ומחוצה לו, (כוכבי הלכת, או השבת, המזלות וכו') מסמלים את מה שאנחנו מגדירים כעולם המציאות, עולם הניגודים.

התנועה, משתקפת במעגל, כחיות קיימת שכדיי לגלותה ,אנחנו נוקטים עמדה, קובעים נקודת מוצא, ממנה לאט לאט היא תופיע כמתבטאת באופנים שונים דרך הפרטים הנמצאים במעגל.

המחשבה האסטרולוגית מאפשרת התייחסות שנובעת משתי תפיסות, האחת, היא דגם של אחדות. השנייה, העולם המציאות החיים, כפרטים מורכבים מהתייחסויות שונות שביניהם ובתוכם, על רקע התנועה הזמן והמרחב.

התנועה מוכלת ברמות וצורות התבטאויות שונות בתוך המעגל קרי – מפת הלידה. מפת הלידה, היא רגע בתוך התנועה הגדולה שנשלף וכאילו הוקפא כתמונת רגע בזמן. התנועה מתרחשת וממשיכה ומתייחסת אל מהותה של המפה, וכך, מסתברים תהליכים ותופעות שמייצרים עוד תהליכים ותופעות.

מפת הלידה, כפי שכבר נאמר , נוצרת מהקפאת רגע בתנועת הזמן, שמשמש כנקודת מוצא להבנת תכניו של אותו הרגע. תמונה זו, על כל תכניה, תבטא את עצמה על רקע היחסים שבינה לבין התנועה והזמן מנקודות מבט רבות ושונות.

תנועת הזמן תצטייר במפה בהקשרים שונים, עבר – הווה – עתיד, ברגע האחד שהוקפא, יסתברו כתוכן אחיד , שיתבטא בצורות רבות ושונות. הרגע הזה ישמש כנקודת מוצא שבוחנת את כל אחד מאלו, כלומר, מתייחסת אל העבר, אל ההווה, או אל העתיד.

כמו כן, רגע זה, בפני עצמו, יכיל את תוכן הפוטנציאלים המאפיינים את הרגע שתוך כדיי מגעו והתייחסותו לתנועה בזמן, יבוא לביטוי בצורות והתבטאויות שונות כולל תהליכי התפתחות ושינוי.

הרגע האחד הזה, שהוא מפת הלידה, מכיל בחובו את מה שקדם לו ואת מה שמתהווה בו ואת מה שיבוא לביטוי ברצף התנועה.

4 תגובות:

דיתי רבנר אמר/ה...

התחברתי במיוחד לאת שכתבת על התחברות לתנועה ללא ציפיה, כמו ללא התחלה וללא סוף התחברות לשינוי באשר הוא, בעצם רעיון הלקוח מדוהיזם אני מניחה, קיימת אחדות כאשר אפשר להיות כל דבר, ללא הצמדות לדבר מסויים,, בין אם המים הזורמים, הענן, השמש, האדים העולים, החוזרים כמים.
יש בזה עבורי וויתור על השגת מטרה מסוימת ויכולת שהיא בבחינת כמיהה להיות באותה שניה, ולא להנציח את הרגע כקופא...
ומאידך כתבת על הקפאת הרגע הלידה, הקובע במפה האסטרולוגית, מכאן להבנתי לכל אדם יש את רגע ה"קיפאון" שלו, שנולד מאינסוף עברי ושואף לאינסוף עתידי שבוודאי יש לו סוף ידוע מראש.
בי נוצר תעתוע בין תנועה לבין קיפאון.
ואת קראת לזה הרמוניה (ד.א. החלטתי על שם התערוכה "הרמוניה") וחשבתי על חיפוש תמיד למצב זה שהוא הרמוניה, ובעצם אני רואה את זה באופן מוחשי בתהליך היצירה שלי שהוא חיפוש תמידי להרמוניה לכן אין לו שם ואין קיבעון.
יש חופש עצום במחשבה שכל נקודה היא התחלה.
דיתי

לויה רון אמר/ה...

בוקר טוב לך דיתו'ש....
יופי של משפט כתבת כאן כמשפט מסכם של דברייך...
והשם שבחרת לתערוכה - הרמוניה - ניראה לי ממש ממש מתאים!
ושיהייה בהצלחה!
לויה.

דיתי רבנר אמר/ה...

משהו בקטע זה נראה לי כמסביר תנועה בדרך בודהיסטית, קיום בין לבין ולכן:
תרגמתי קטע מספרו של THICK NAHT HANN מורה בוסהיסטי וויטנאמי החי בצרפת, בספר THE HEART OF UNDERSTANDING
כותב על INTERBEING
'אם אתה משורר תראה בברור שענן מרחף, על דף זה. ללא ענן לא יהיה גשם, ללא גשם העצים לא יצמחו ללא עצים לא נוכל לייצר נייר, לכן הענן כה הכרחי לקיום הנייר. כך שאם אין ענן כאן הנייר לא יהיה כאן גם כן.
נבין את הדו-קיום של ענן ונייר, ביחסי גומלין של קיום עכשווי.
בנייר קיימת השמש זורחת, ללא קרני שמש היער לא יצמח ויגדל, למעשה כלום לא יצמח ולכן בנייר גם השמש קיימת. לשניהם יחסי גומלין של קיום.
ככל שנמשיך נראה את חוטב העצים שהביא להפיכת עץ לנייר בשלב מסוים, ואותו אדם, חוטב עצים זקוק גם ללחם, לאם ולאב ללא היותם לא היה קיים הנייר.
וגם אנו בתוך נייר זה, שהינו חלק מתפיסת עולמינו. לכן עולם ומלואו והכל באותו נייר.
בנייר מתקיים זמן, חלל, אדמה, גשם ,נהר וחום. הכל מתקיימים ביחסי גומלין עם אותו הנייר.
אי אפשר ולו לוותר אף על מרכיב אחד.
לכך דרושים כל האלמנטים שאינם נייר שבו מתגלם היקום כולו.

אך אנו גם לומדים שדברים הם ריקנות.
הבנה היא כמו מים בנחל, ידע יכול לחסום הבנה. המחשבה שמשהו אמת חוסם מלהבין ולדעת. עלינו לדעת לשנות את דעותינו כמו זרם מים החודר ומשנה כיוונו בהתאם לערוץ .
המחשבה שהנייר הוא ריק אך אמרנו כמה מלא הוא והניגוד שבכך ריק משמעו ריק משהו.
כוס מים מלאה במים וריקה במים אם נשפוך אותם לכן ריק משמעו ריק ממשהו.
לכן הנייר ריק מקיום נפרד עצמאי, לא יכול להיות לעצמו וקיומו תלוי בשמש בענן ביער בחוטב העצים בשכל והכל מכל, ריק הוא מקיום נפרד לעצמו.
לכן נבין שצורה היא ריקה, אך ריקה מקיום עצמאי ונפרד ומלאה מכל הקוסמוס, וכך לגבי רגשות, תפיסות מנטליות ומודעות.
בכדי לחדור לעומקם של דברים ולא להתבונן מהצד עלינו להיות הענן, השמש, חוטב העצים והבנתנו את הנייר תהיה מושלמת.


דיתי

לויה רון אמר/ה...

דיתו'ש, איזה יופי של תוכן שמת כאן!
והתפיסה הבודהיסטית בדוגמא שאת מביאה, ממש מתחברת לי טוב עם התוכן שבמאמר.
אני מאד אוהבת את הדרך בה מוסברים הדברים , שמראה, כיצד הכל מתקשר להכל ונע בהוויה אחדותית וכולית.
תודה על התרגום!
לויה.

תוויות