היחיד והיחד ~

אחת התופעות שמאפיינות את החיים על כל צורותיהם, היא – החבירה. כל תופעה, ותהא למראית עין ייחודית ככל שתהייה, תכיל בתוכה או מחוצה לה, התחברות עם הדומה ויחסים עם השונה ממנה.

האדם, כיחיד, אף הוא, במהותו תוצאה של מורכבות של נתונים החוברים בניהם ומהווים יחדיו, תוך כדיי שיתוף פעולה את מהותו הייחודית.

היחיד והיחד, מנהלים בניהם מערכות יחסים ברמות ומישורים שונים, כאשר אלו מכילים התייחסויות שהמאפיין שלהן הוא מצד אחד קונפליקטים, ומצד אחר, שיתוף והדדיות.

כל יחיד, מצויד בנתונים ייחודיים לו החוברים לאלו שירש מאבותיו ומיצרים יחדיו את ייחודיותו מחד, אך גם, משייכים אותו לקבוצה , בהקשר זה, לשושלת המשפחתית. כמו כן, כל פרט הוא גם חלק מחברה, בין אם היא מצומצמת או רחבה יותר, וככזה, מערכי ההתייחסות המתנהלים בינו לבין החברה, גם הם, ביטוי של ייחודיותו אך לא פחות של השתייכותו.

כלומר, האינדיבידואל הוא תופעה שמתאפיינת יחסית לקולקטיב. האינדיבידואל בין אם הוא במערכת יחסים הרמונית עם החברה ובין אם לא, מתאפיין על ידי יחסיו עם החברה והתנהלותו בה, יחסי האינדיבידואל עם החברה, הם חלק בלתי נפרד ממהותו הייחודית.

בין היחיד, האינדיבידואל ובין החברה, מתרחשת דינאמיקה תמידית, שמטרתה כפולה, מחד, שימור ויציבות, מצד שני, שינוי והתפתחות.

את הדינאמיקה הזו מתחזקים חוקים ונורמות שמאפיינים את הקבוצה, ותהליכי שינוי והתפתחות . הקונפליקט שבין מגמת השימור והיציבות ובין מגמת השינוי וההתפתחות מייצרים תנועה שמניעה את היחיד בינו לעצמו, ובינו לחברה, ובחברה עצמה מתקיימים קונפליקטים שמשנים אותה אך גם משמרים אותה.

מהותו של היחיד היא מעין תנועה מעגלית שמכילה מרכיבים עצמיים ושיתופיים. לא ניתן להפריד את היחיד מהחברה, שכן היחיד תמיד יכיל בתוכו ובתכני ייחודיותו מרכיבים תורשתיים, ומרכיבים נרכשים, כלומר, אלו שעליהם הוא מגיב ומיצר דפוסים שהם תוצאה של ייחודיותו, ותגובתו על הסובב אותו קרי, החברה בה הוא חי, החל מינקותו בחיק הוריו ומשפחתו וממשיך לאורך חייו כחלק מקבוצה כזו או אחרת.

כלומר, ייחודיותו של הפרט, משלבת בתוכה מרכיבים שייחודיים לו, וגם, מרכיבים אותם הוא חולק בדרך זו או אחרת עם הכלל הסובב אותו. אלו יחד, מהווים את האינדיבידואל ובוזמנית את האינדיבידואל כחבר בחברה וכחלק ממנה ולא רק, אלא שמאפיינים של החברה מתקיימים בו עצמו כחלק בלתי נפרד מייחודיותו.

בשפה האסטרולוגית, קבוצת הכוכבים המוגדרת כ ככוכבים אישיים שהם: שמש, ירח, מרקורי, ונוס, מרס, מאפיינים את האינדיבידואל העצמי, קבוצת הכוכבים המוגדרים כ דוריים שהם: אוראנוס נפטון פלוטו, מאפיינת את השתייכותו ויחסיו של העצמי עם החברה הסביבה והתקופה בהיסטוריה האנושית ותכניה, וקבוצת כוכבי הביניים שהם: יופיטר, שבתאי, כירון, הם שחקני הקישור ומאפייני האינדיבידואל כעצמי נפרד וכמשתייך לחברה כאחד.

הכוכבים האישיים הם העצמי, הדוריים הם מהות קולקטיבית המשולבת בעצמי, וכוכבי הביניים הם קו התפר שביניהם.

אחד מהכוכבים המסמלים את היחד שביחיד הוא כוכב אוראנוס. כוכב שסמליותו מעניינת ביותר משום שהיא מכילה את רעיון היחיד והיחד, את המייחד והמאחד, כלומר, אוראנוס בין השאר ובבסיסו, מסמל, את האינדיבידואליות המכילה את הקולקטיב. הוא מסמל את אותה מגמה באישיות הרוצה לשמר ולפתח את ייחודיותה ולבטא אותה, ובוזמנית, חשה כחלק מהקולקטיב ממנו היא יונקת וגם מעניקה, את מה שמשייך אותה אליו וגם, שואפת לפתח ולקדם אותו.

סמליותו של כוכב זה כחלק ממכלול הסמלים שיש במפה, תצביע על צורת ביטויו של האינדיבידואל כיחיד, המשתייך לחברה ורמת השתלבותו בה, בסגנון ורמת התבטאות מסוימים.

בנוסף, אוראנוס מסמל את רמת הפתיחות והסקרנות, הברק הרעיוני והתעוזה לשנות, לפרוץ את גבולות המקובל כדיי למצוא משמעויות חדשות ותכנים מקדמים, גם כאשר התוצאה המתקבלת היא מוזרה, לפחות בתחילתה, לא מקובלת או ניראת כמאיימת על החוקים והנורמות המקובלים.

אוראנוס מסמל את התנועה שמייצרת קונפליקטים או פתרון של קונפליקטים בצורה מקורית או חדשנית, בין היחיד לעצמו ובין היחידים והחברה.

מרגע שאוראנוס מופיע על במת ההתרחשויות שבמפה בצורה פעילה, הוא יסמל הקשר מסוים של שינוי, שנושא אוירה מחשמלת ומציתה תהליך שביטויו כמובן תלוי בכל שאר המרכיבים של המפה. כשזה קורה, זה יכול לבוא מתוך דחף פנימי שמתעורר לפתע, או כתגובה על אירוע חיצוני לא צפוי, שמייצר תהליך של שינוי או התפתחות כזו או אחרת.

במהותו, אפשר לומר שאוראנוס מסמל פרדוכס. מצד אחד הוא סמל של חופש, הוא מסמל את השאיפה הפנימית לחופש, לפריצת הגבולות והמגבלות בעיקר את אלו המוכתבות על ידי חוקים ונורמות, והוא מייצר פרדוכס משום שמצד אחר,מישור המודעות האנושית זקוק להגדרת חוקים ונורמות כדיי לקיים את עצמו, גם אם הן משתנות בתכנים שלהן, הוא זקוק להן, ומהותו של סמל זה, אוראנוס, באה לנתץ אותן ויוצרת לא אחת תחושת כאוס והפקרות שמתרחשת תחת כאילו כישוף קסום ובלתי ניתן לעצירה. אך יחד עם זה, ישנם צרכים נוספים המתפקדים לא פחות, כמו הצורך בחוקים ונורמות, ונוצר תהליך של שינוי שבתחילתו עשוי להיראות כאיבוד הרסן, וחופש המייצר הפקרות, אבל בהמשכו, ייווצרו חוקים ונורמות חדשים שיגדירו מחדש את המקובל.

בסיכומו של עניין אוראנוס מסמל, את הדחף להתפתחות ושינוי, את הדחף לחידוש להרחבת הגבולות, למציאת מכנה חברתי משותף שמטרתו חיבור קולקטיבי אנושי מאחד.

הוא מסמל, פרדוכס, בהיותו דחף ביחיד, להגדרת היותו אחר, שונה, ייחודי, אינדיבידואל, ובוזמנית, את המישור בו נמצא התוכן המחבר את היחיד עם היחד.

הוא מסמל שאיפה להשראה וחזון, לאידיאל משותף שמהם, יתפתחו תכנים חדשים המתעלים מעל רמת החוקים והנורמות, וגם, ישמשו גורם מאחד לחברה האנושית.

אותה אנרגיה שנמצאת באדם ובחברה, שחוקרת, שוברת חוקים ומביאה חדשים, מגמתה העיקרית, היא חיפוש אחר אידיאל כולל המאפשר ליחיד לשמר את הייחודיות שלו וגם להתחבר לאידיאל כולל שיקיים חברה אנושית שרעיון משותף קולקטיבי מאחד אותה, על כל המרכיבים השונים שמתקיימים בה. רעיון שיכלול בתוכו את חופש הפרט להיות הוא, כמוצא מכנה משותף אחיד לכל האנושות. רעיון שיכלול בתוכו את זכויות הפרט והחברה כמקשה אחת.

אוראנוס במהותו מסמל ייחודיות ואחידות כאחד. מגמה שכרגע ניראת בלתי אפשרית ומתקבלת כמגמה פרדוכסלית, שנוגדת את התפיסה שמניחה שלשם קיום יש צורך בהתרחשויות של קונפליקט מניע.

אוראנוס הוא סמלו של חזון, חזון אחרית הימים בו גר זאב עם כבש ולא יידעו עוד מלחמה וכן הלאה.

ראוי לציין, שאוראנוס הוא שליטו של מזל דלי, וככזה, הוא הביטוי של תכניו של מזל זה, הוא מסמל במפה, את הדחף של האינדיבידואל להגדיר את ייחודיותו כשאותו הדחף מניע אותו להתחבר אל הקבוצה.

זאת כמובן יבטא במפת הלידה בהתאם למזל והבית בו הוא מבטא את הדחף הזה.