מחשבות על המוסר וסמליותו של פלוטו ~

את כוונותיו של בורא עולם, או כל הגדרה אחרת שאפשר להשתמש בה לצורך העניין, איננו יכולים לדעת. אלו, נסתרים מאיתנו, ומה שנשאר לנו, הוא להבין את התרכובת הקיימת במציאות, ולעשות בה את השימוש הטוב ביותר למען קיומה ולמען קיומינו בה, בנוחות מתקבלת על הדעת.

מנקודות מבט שונות, לאורך ההיסטוריה האנושית, בין אם זו נקודת מבט פילוסופית, דתית, רוחנית, מדעית מוסרית סוציולוגית וכן הלאה, ניתן להבחין, שבכול, משחקים הניגודים על במת המציאות.

הטוב והרע, הם בעלי תפקידים מרכזיים במשחק החיים ובהקשרים רבים ושונים. וככל שגובר המאמץ לבחור עמדה כלפי שני אלו, ככה נהיית התמונה מורכבת ומסובכת יותר.

המוסר, נועד לשמש רסן, למה שבעיננו הוא רע. אלא, שהוא לא אחד, הוא מושתת על גישות משתנות מחברה לחברה, מאדם לאדם. מה שיכול להיחשב מוסרי בעיני חברה אחת, עשוי להיראות לא מוסרי בחברה אחרת. את אותו השוני, נמצא באדם בינו לבין האחר וגם, בינו לבין עצמו.

המוסר, גם הוא עצמו, מכיל גיצים בוערים של הטוב והרע. בשמו ובשם מושגים נוספים המצטרפים אליו, בצדק או שלא בצדק, עשוי האדם לפעול ולהתנהל בכלים רעים, כשהילת המוסר משמשת לו צידוק או בעיני עצמו, או בעיני החברה.

המוסר לא אחת, מצטרף למעשים שיש בהם אכזריות ורשע, ועוטף אותם בתלבושת צדקנית שבכסותה נעשים המעשים הנוראיים ביותר. ולעומת מכן, הוא, הרבה פעמים, המוסר, הוא החוסם ומונע אותנו ממה שמוגדר בעיננו כרע.

גם המוסר, יכול להביא כליה, על עם, חברה, קבוצה, או כל חי אחר במציאות. וראינו אין סוף דוגמאות לכך בהיסטוריה.

יש למוסר דרכים מעניינות משלו לתחום ולהגדיר את הגבולות הנדרשים לנו כדיי לקיים חברה מתפקדת, אבל, יחד עם זה, יש לו כלים, שבשמו, מתכלים חלקים הרוצים להתקיים, והיוצא מכך הוא סירוס עצמי אישי, או חברתי או אנושי. בדרך כלל, המוסר כמהות, משמש כדגל שקוף אך לא פחות בעל תוקף , תחתיו אנחנו מתנהלים כשעולות בנו שאלות של טוב ורע, של צדק או אי צדק, של מוצדק או לא. ככל שהוא דגל משותף לרוב האנושות, הוא ישמש מגדיר וממסגר את התנהלותינו במציאות, שתהייה מקובלת על הרוב, ומתחת לדגל זה, יקבעו חוקים ותתי חוקים של התנהגות ומושגים של טוב ורע צודק או לא. במצבים אחרים, הוא עשוי להיות חרב מסרסת, של כוחות יצירתיים ואינדיווידואליים שאינם מתחברים עם המוסר המקובל.

לא היה צורך במוסר, אם לא היה רע בעולם. המוסר, נוצר ונולד כדיי להגדיר ולתחום את הגבולות שבין הטוב והרע.ויש לו מקום ותפקיד בהתנהלותה של חברה או יחסים בין אדם לאדם או בין אדם לעצמו. אלא שהחברה האנושית ככלל, עדיין לא הצליחה למצוא את התוכן המוסרי שישמש את כל האנושות באשר היא, כתוכן אחיד.

גם האדם בפני עצמו, לא אחת, עומד בפני דילמות מוסריות, כשהוא תוהה באיזה תוכן מוסרי עליו להשתמש כדיי לנקוט מתוכו עמדה של מבדיל בין טוב לרע בין צדק לאי צדק.

ועל אף כל אלו, עדיין, ישנם חוקים מוסריים שעוצמתם מעוגנת עמוק בתוך הנפש המגיבה על קורות חייה, שבמצבים בהם מופרים חוקים אלו, תגובתה של הנפש, היא התכווצות והתכסות במנגנוני הגנה מתוחכמים ביותר.

פלוטו מסמל את אחד המרכיבים הנוקשים של המוסר, את הטאבו. הטאבו, אינו מעמיד את הנושא האסור בשאלה, אלא מכיל עליו איסור מוחלט וגמור, שכל נגיעה בו, מעוררת פחד ואימה , או משתקת את מה שהנפש חשה שמסכן את קיומה.

כל שיבוש וחצייה של טאבו כל שהוא, יעורר מהומה לא קטנה, שבר, בנפש האישית והחברתית. בין אם חציה זו מתרחשת מצד האדם כלפי אחר, או אם היא מתרחשת כתופעה חברתית.

פלוטו, מכיל במהותו גם את סמליותם של מנגנוני ההגנה. הוא מסמל את מיקומם ואופיים

של מנגנוני ההגנה , איתם ישתמש הפרט או החברה, כדיי להגן על עצמם מכאב בלתי נסבל, או הפרה כל שהיא של תחושת מוגנות בהקשר זה או אחר.

ועל פי רוב, מנגנון הגנה זה יהפוך להיות מאפיין כך שביטויו יהיה נוכח בצורה עוצמתית ביותר, יחנוק את המפחיד הכואב, את הלכוד בנבכי חשכת הנפש, שזעקתו לעיתים קרובות תלבש פנים של תגובות מגוונות למינהן שבחלקן, תהיינה מתורצות על ידי מושגי מוסר כזה או אחר, ובחלקן, החריפות יותר, תיצורנה חולי פיזי או נפשי.

כאן, שוב נכנסת סמליותו של פלוטו לתמונה, סמליות של דחף,להסרת המחסומים והישרת המבט אל מה שנזרק לפח הנפשי שלנו. היכרות איתו, התמודדות איתו, הכרה בקיומם של מפלצות פנימיות שריסונן אינו אפשרי , שריסונן הוא אשליה שתקפוץ לפנינו ברגעים הכי לא צפויים ותעוות את פניה מולנו.

הוא מסמל את אותם כוחות קמאיים שבתוכנו, שהמוסר לימד אותנו להדחיק ולשמור סגורים הרמטית בתוך מגרות הנפש, בה הם רוחשים ומשלחים רעלים שלא אחת, הורסים בנו כל חלקה טובה.

יוצא מכך, שגם המוסר, לא מציל אותנו ממצב הניגודים בו אנחנו מתקיימים. יחד עם זה, אנחנו לא יודעים עדיין דרך אחרת או כלי אחר, שישמש אותנו בנבכי המציאות ותופעותיה השונות.

פלוטו, בין כל שאר התכנים שהוא מסמל, מסמל את האמת הצרופה, זו, שכוללת בתוכה את הטוב והרע. הוא מסמל את המניע שבנו, לדעת את האמת על כל פניה ולהביט בה באומץ.

מצד אחד הוא מסמל את כל מה שמודחק וקבור בעמקי הנפש ורוחש את רעליו בדרכים שונות, ומצד אחר, הוא מסמל את המניע לגילוי פני המודחק, האסור, הרע. עוצמתו של דחף זה, לעיתים מתגלה כהיאחזות בשטחי, במוכר, בפחד תהומי להתנתק ממה שניראה לנו כמגן עלינו, גם, כשהוא עושה זאת על ידי מחנק.

לא אחת, מהותו וסמליותו של פלוטו מופיעה בחיינו כאירוע דרמטי או טראומטי, שמאלץ אותנו לחוות את פניה של האפלה המעוררת את פחדינו הקמאיים ביותר.

והכי חשוב, פלוטו מסמל, את היכולת הגלומה בנו, לצרוף בכור ההיתוך של הנפש את המפלצות המשחקות בה בעודנו מעמידים פנים שאינן קיימות, לצרוף אותן לכוחות עצומים של נפש היודעת לאלף את המפלצת בהשראה של אמת ואהבה.

לשם כך, דרוש אומץ ורצון למאבק , שכן בלעדי אלו, נהייה נשלטים על ידי כוחות חושך שבתוכנו, נסתיר פנינו מהם, נצדיק עצמנו בדרכים שונות, אחת מהמקובלות שבהן, היא היותנו מוסריים, צדקניים, או, חסרי אונים.

גישות, המדברות על שלום ואהבה, על סליחה וחסד, אינן לוקחות בחשבון שלשם כך, דרוש לפני כן מאבק , שיפגיש אותנו עם אותן מפלצות שמנהלות אותנו בעודינו ממלמלים מילות אהבה חמלה וחסד.

פלוטו, מסמל כור היתוך, בו מתרחשת פעילות נסתרת של צריפת הרע, המאיים, הכואב, הטראומטי, , שאת אדיו המורעלים העולים למודעות אנחנו מבטאים כ קנאה, נקמנות, והרסנות או הסתגרות ובדידות תהומית. הוא מסמל, כור היתוך, המבקש מאיתנו לקחת חלק מודע בתהליך המופלא של ניקיון וטיהור פנימי, שיאפשר , היוולדות חדשה, טהורה מרעלים, היוולדות שהטוב והרע שבה יהיו כוחות של בנייה והתעלות, היוולדות, שתחשוף את המואר שבאפלה, את כוחה של אהבה צרופה של אמת מאחדת בתוכנו ומחוצה לנו.