דעה קדומה, היא תוצר משולב של כמה דברים. מנטליות סביבה חינוך והתנסויות משולבות באופי האישי והיווצרותם של דפוסי חשיבה ותפיסה, שמקבעות תגובות שחוזרות על עצמן והופכות להיות תגובה אוטומאטית על נושא כזה או אחר.
דעות קדומות, הן תופעה שקיימת אצל כל אחד מאיתנו, ובמידה מסוימת, משמשות כלי התנהלות בתוך היום יום, מעין נקודות התייחסות אוטומאטיות שמתוכן אנחנו פועלים ויותר מכך, יוצרות סדר וחוק אוטומאטי על פיו אנחנו פועלים.
דעות קדומות במידה לא מבוטלת משמשות אותנו ככלי שיוצר בנו הרגלים שחוזרים על עצמם ובונים את המסגרת והסדר שבחיינו.
ביסוד, דעה קדומה מתייחסת למהות ותוכן מסוימים, מנקודת מבט של הפרדת הניגודים, על ידיי תיחומם למושגי טוב ורע וכן הלאה, שהרי כל מהות על שלל תכניה עשויה להיות מופשטת ולעיתים, בלתי נתפסת כל עוד התייחסותנו אליה היא ללא הגדרה של טוב ורע או כל צמד ניגודים אחר, כמו: יפה מכוער, קטן גדול, עמוק שטוח וכן הלאה.
זה חוק מנחה בתפיסת המציאות שלנו, וזאת על אף, שיש הגדרות של ניגודים שהן קולקטיביות ויש שהן אישיות, ומתוך כך, מה שיכול להיות מקובל על הרוב כמוגדר כטוב, עשוי להיות מוגדר על ידי היחיד או קבוצת יחידים כרע.
כלומר, החוק, שאומר שעל ידי הפרדה לניגודים יש בידינו נקודת התייחסות למציאות, אינו אומר שההפרדה לניגודים וההתייחסות אל כל אחד מהם תהייה תמיד שווה לכולם. ההתייחסות, תבוא ממקום סובייקטיבי שיהיה מוזן על ידי מבנה האישיות החינוך הסביבה והתפיסה והתגובה על התנסויות של היחד ושל הקבוצה.
מתוך הדברים האלו, אפשר לחשוב, שדעה קדומה נמצאת בעיקר כדיי להכניס סדר וארגון לחיינו, ובהקשרים שונים היא עוזרת לנו להגדיר את עצמנו שייכותינו ותפיסת המציאות שלנו. ולא רק, אלא גם את התפיסה המוסרית שלנו.
באותה מידה, הדעה הקדומה מעצם טיבעה, יוצרת הגדרה והתייחסות מסוימת שאפשר להגדירן כחומה, או מעצור, או מגבלה, החוסמת בפנינו את האפשרות לראות נושא על כל צדדיו תכניו ומהותו השלמה.
יוצא מכך, שבמידה ואנו חיים בשלום עם הדעות הקדומות שלנו , מרגישים בנוח ומנהלים את חיינו על פי תפיסות מוגדרות ללא היסוס או שאלות, אנחנו גם, עשויים להחמיץ ראייה רחבה ומופשטת יותר של נושא כזה או אחר.
ההחמצה הגדולה ביותר שמונחת בטבעם של הדברים היא ההבנה, שתפיסה של נושא כהגדרה מוחלטת, מונעת מאיתנו את הידיעה שלולא קיומו של המנוגד לה, היא לא הייתה קיימת בפני עצמה. על זה נאמר ש: אין אור ללא חושך וההפך, אין טוב ללא רע וההפך, וכן הלאה.
ההבנה שניגודים גרים בכפיפה אחת, אלא שאנחנו בוחרים להעלים אחד מהם ולהבליט את האחר, פותחת בפנינו אפשרות להגיע לתפיסה של מהות מסוימת באופן מופשט, ובד בבד, לבחור כשאנו חשים צורך, את ההתייחסות הסובייקטיבית שלנו אל נושא, שמתוכה אנחנו מגיבים. לא רק, אלא ההיתקלות בתפיסה שונה משלנו, עשויה להיראות לנו מובנת יותר ולזכות אותנו בהבנה של האחר בכליו הוא, גם אם גישתנו לנושא מסוים שונה משלו.
למעשה, אפשר לומר שרוב התייחסותנו למציאות נובעת ממבחר מורכב של דעות קדומות שבנינו לנו כאבני בניין להתייחסותנו ותפיסתנו את המציאות. רוב המושגים שאנחנו משתמשים בהם בחיי היום יום מושתתים על דעות קדומות שמגדירות עבורנו את גישתנו ותפיסתנו את המציאות. חלקן, הן פועל יוצא של תחושות ורגשות סובייקטיביים, חלקן רכש שבא מההורים מהסביבה ומהחינוך שקיבלנו. אפילו המרדנים הגדולים שבייננו עדיין, משתמשים בדעה הקדומה להתנהלותם.
יוצא מכך, שדעות קדומות הן כלי התנהלות במציאות, אך יחד עם זה, הן כלי מפריד ומחלק מטבע ברייתו.
זה כלי, שמייצר גישות מוגדרות שהתכנים שלהם מזהים קבוצה אנושית כזו או אחרת, בניגוד לתכנים מנוגדים לחלוטין שמזהים קבוצה אנושית או יחיד אחרים. מה שמקובל להגדיר כטוב אצל קבוצה או יחיד אחד, יהיה מוגדר ומקובל כמושג תחת הכותרת של רע וכן הלאה.
כלומר, יש בדעות הקדומות צד, מפריד, חוסם, שמייצר קונפליקטים בין קבוצות שונות ולא פחות בין אדם לחברו.
כדיי להגיע להבנת מהות של מפה אסטרולוגית, רצוי שתהייה בנו היכולת לנוע בגמישות בין תפיסת המציאות שלנו שמושתתת על דעות קדומות, ובין ראייה והבנה שאינה דעה, או גישה, אלא הבנה במישור משוחרר מהן.
בנוסף, על אף שבשלב ראשון של מחקר המפה, אנחנו מייצרים הפרדה בין החומרים השונים שמרכיבים אותה, כלומר מזלות כוכבים בתים והיבטים וכו', הבנה מלאה שלה תהייה תוצאה של מיזוג של החומרים המרכיבים לתמונה כוללת וממוזגת שלהם, מה שמחייב אותנו להשתחרר מהתהליך הראשוני ולעבור למישור התייחסות שבלעדיו ההבנה של מהות המפה היא בלתי אפשרית.
עלינו להבין, שהמפה, אף היא, צילום של גרגיר אחד מבין אין סוף גרגרים שבמהות של אחדות היא מתמזגת או נכון לומר, מזוגה עם אין סוף תמונות שכמוה, שהיא מעשה של הפרדה מסך כל המהויות שיחדיו הינן מהות אחת כוללת ואינסופית ולא רק, אלא היא מעין סמן של אותה מהות כוללת ואינסופית. מהות שאינה ניגודים אלא מהות שאינה ניתנת להגדרה בכלים של ניגודים ולכן היא מהות של יש ואין שהם שתי מילים שמשמעותן אחת.
כלומר, כאסטרולוגים, עלינו לפתח גמישות של תנועה בין מה שלצורך העניין מוגדר כשני מישורים, מישור של הפרדה וראיית הניגודים, ולא פחות, מישור של הכללה והכלה.
התנועה הזו מתרחשת בין השכל ובין האינטואיציה שבמידה ויש שיתוף פעולה בניהם נוכל להבין את המפה ברמה הרצויה.
מכאן, כדאי שנבין, שהמפה האסטרולוגית, מורכבת מתכנים של סמלים שאינם מכילים ניגודים אלא תוכן ומהות, שכאשר היא נמזגת באורח מסוים אל מפה מסוימת, היא מתמזגת עם שאר המהויות הנמצאות בה וביחד, נוצרת מהות ספציפית ייחודית של אותה מפה שהיא גרגיר אחד שהופרד מסך כל המהויות וחשוב לזכור זאת בכל רגע כלומר, לנוע בין הייחודיות הספציפית של המפה ובין היותה נובעת ממקום של אחדות.
עלינו כאסטרולוגים לנוע בין מצב של הפרדה ואחדות ולשחרר עצמנו מדעות קדומות בגישתנו להבנת המפה, בכלים של טוב ורע ולהגיע להבנה של המהות.
בתפיסה הזו, נבין, שלמעשה, כל סמל נמצא בכל מפה, כלומר, מה שנמצא במהותו של אדם אחד נמצא גם באחר, השוני הוא במיזוג שנוצר ברגע שזה הופרד ממישור האחדות.
ההפרדה הזו נעשית מתוך תפיסת הזמן. הזמן מטבעו הוא תהליך. תהליך של זמן. והמפה האסטרולוגית נובעת מהזמן מעצם טבעה בהיותה מושתתת על תאריך שעה ומקום, בהיותה תמונת רגע בזמן האינסופי ומכילה בתוכה אפיונים של תהליכים,וגם, מחוברת לתהליכים הכוללים של הזמן.
שוב, עלינו לנוע בין הייחודיות של תכולת המפה, ובין ראייתה כשייכת לתהליכי הזמן הכולל. ליחיד, יש את מאפייני הזמן שבו נולד, אבל גם, את מאפייני התהליך הכולל של הזמן,כלומר, יש ליחיד את ההיסטוריה ההווה והעתיד שלו עצמו כיחיד שנמצא בתוך הכולל של ההיסטוריה ההווה והעתיד, שהוא הזמן.
הזמן, הוא הכלי שמגדיר מושגים של התחלה וסוף, של תהליכי התפתחות התקדמות או נסיגה. הזמן, מגדיר את מה שאנחנו מכנים – מציאות. הזמן, הוא אחד מפניה של המציאות,
שנמצאת תמיד בתוך תנועה ותהליכים, היא פועל יוצא של דינאמיקה בין חלקים המתחככים זה בזה ומייצרים אנרגיה פעילה, מציאות שהיא עצמה חלק ממהות כוללת.
שוב רצוי שאנחנו כאסטרולוגים, נהייה בתנועה מתמדת שבין ההתייחסות של הפרדת רגע בזמן ובין התחברות אל הווית אין זמן. מתוך הבנת האמירה שמה שהיה הוא שיהיה כלומר, הכול נמצא בעבר בהווה ובעתיד באין זמן, וגם, כל מה שכבר היה יימצא במה שיש ובמה שיהיה כשבוחנים את הדברים בראי הזמן. את התכנים האלו בראי הזמן, אפשר להסביר דרך גנטיקה, המעבירה את תכניה , ודרך ההיסטוריה האישית והכללית הטמונה בכל מה שנולד ומתפתח.
אם נרצה, האסטרולוגיה, היא כלי מעולה לראיית והבנת הדברים מבחינה של מבנה הניגודים והתבטאותם וכן, ראיית תוכן הסמלים בהם אנחנו משתמשים במפה בנפרד ובסגנון התמזגותם. כמו כן, היא כלי מעולה לראיית תהליכים בראי הזמן אבל לא פחות, היא מובילה לתודעת אל- זמן ומאפשרת רמות שונות של תפיסת האחדות.
2 תגובות:
כשאכל האדם הראשון מפרי עץ הדעת טוב ורע - נולדו הניגודים. ניגודים שהיו קיימים לפני כן, רק שהאדם לא היה מודע אליהם והתייחס אליהם כאל שלם. (ושלמות כידוע היא מצב אוטופי, אלוהי ונשגב). הוא הסתובב עם חוה עירום בגן "וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם עֲרוּמִּים, הָאָדָם וְאִשְׁתּוֹ; וְלֹא, יִתְבֹּשָׁשׁוּ",.
בדיוק באותו מצב, הסתובבו שניהם לאחר שאכלו מעץ הדעת טוב ורע "וַתִּפָּקַחְנָה, עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ, כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגֹרֹת"
ההבדל היה בכך שכעת הם היו מודעים לקיום של דברים וכנראה הגדירו את מצבם כמצב 'רע' שצריך לשנות על ידי תפירת העלים ולבישתם.
וכעת אתחבר למה שכתבת במאמר המרתק:
אהבתי את הגדרתך, שהמושגים שאנחנו משתמשים בהם בחיי היום יום מושתתים על דעות קדומות שמגדירות עבורנו את גישתנו ותפיסתנו את המציאות. אוסיף רק שבזמן שאנו משתמשים בהגדרות אלו, הבאות מתוך נסיון חיים, חינוך וכ"ו, מבלי דעת, אנו הופכים להיות שיפוטיים.
ההזדמנות שניתנת לאסטרולוג, לעבור חויה של שלמות כאשר הוא בא במגע עם מפת לידה, היא הזדמנות יוצאת דופן שמאפשרת לו לטשטש את קו התפר שבין הניגודים, ולשוט לו בעולם בו הניגודים קיימים אך הוא יכול לחזות בם ללא שיפוט, בדומה לאותו יציר אלוהים ראשון, שהסתובב עירום וחש בנוחיות ללא הגדרות . למעשה, ניתן לומר שאולי יש הזדמנות לאסטרולוג לחוות משהו מאותה תחושת שלמות של האדם הראשון בגן העדן לפני האכילה מעץ הדעת.
תודה אחותי על מאמר מדהים נוסף.
איזה יופי אחותי!
אהבתי את החיבור לציטוטים מהתנ'ך הבלתי נדלה, וגם, את הדגש ששמת על ההזדמנות הניתנת לאסטרולוג לראות את הדברים ממקום של תמימות במובן הכי טהור של המילה, ללא שיפוט, או היאחזות בתפיסות של טוב ורע.
ובאשר למה שאת אומרת: (ושלמות כידוע היא מצב אוטופי, אלוהי ונשגב)- אני מאמינה שבתוך כל חי יש את השאיפה ( גם כשהיא נסתרת )להגיע אל אותה אוטופיה שמקומה במישור קיומי שונה מהמציאות כפי שאנחנו תופסים אותה עד רגע זה.
דומני שלכולנו יש אפשרות נגיעה במהות האוטופית הזו, אלא שלא תמיד אנחנו מבחינים בזאת.
זו הכוונה כשמשתמשים במושג: הארה.
הוסף רשומת תגובה