תפיסת המציאות היא מורכבות שמכילה בחובה רבדים שונים, הנבנים על בסיס נתוני האישיות. על הבסיס הזה, נרשמים זיכרונות חוויות ומסקנות בעיקר רגשיות ולא מודעות, אשר מייצרים דפוסי קליטה ותגובה. את המורכבות הזו, מתרגמת החשיבה וההבנה שנותנים לאלו משמעות הגיונית, הגדרה ותוכן. כולל האפשרות להגדיר משהו כלא הגיוני או להגדיר משהו כלא מובן.
דפוסי תגובה, ככל שהם חוזרים על עצמם, מתקבעים וצפים בכל פעם שיש להם סיבה להגיב על פי החוויה הראשונית שיצרה אותם.
דפוסים אלו, לוקחים חלק נכבד וחשוב בתפיסת המציאות הקולקטיבית והאישית.
כדי להגיע להגדרה ותוכן, ההיגיון משתמש בתהליכים מתוחכמים ביותר, ומצליח ליצור רושם של ידיעת האמת האחת והיחידה. עד כדיי כך עשוי התחכום ההגיוני ליצר את תוכנה של אמת מסוימת, שאנו עשויים לפגוש שני אנשים, ( או שתי קבוצות )שטוענים לידיעת האמת הבלעדית, כאשר אנו שומעים ניגוד מוחלט בין אמת של אחד לזו של השני.
האחד טוען שזו של השני מעוותת לחלוטין, ולמרבה הפלא, את אותו הדבר טוען השני.
יחד עם זה, קיים רובד בסיסי משותף לכולם, שמכיל צרכים דחפים ודפוסי תגובה והתנהגות קיומיים, וכן, מידע כלל אנושי היסטורי וגם אישי, מידע שטמון באינסטינקטים וביחד עם כל אלו, נמצאת המודעות שהיא פועל יוצא של בשלות ובגרות, כלומר, פועל יוצא של עיבוד הנתונים והמורכבויות בשילוב עם חוויות והתנסויות ובחינת התגובות עליהן והבנתן שמלווה בתהליכי אירגון הגדרה עצמית ואיזון, במקרה הטוב...על פי רוב, אלו פועלים ומתבטאים ברמות נוחות יותר וגם פחות.
תפיסת המציאות היא פועל יוצא של אלו. כלומר, הגדרתו העצמית של האדם, משמשת לו מעין משקפיים דרכם הוא רואה וחווה את המציאות.
מעניין לבחון את הדבר הזה גם מהבחינה האישית וגם מהבחינה החברתית.
האדם, הוא חלק בלתי נפרד מהחברה בה הוא חי, וגם אם אופיו מסתגר או מרדני, חברותי או שאפתני, עדיין, יהיה בו ביטוי של היותו חלק מחברה בעלת מנטליות וזיכרון קולקטיבי כזה או אחר.
אחת הסיבות לכך היא העובדה שיש באדם מרכיב בסיסי שהוא, צורך בשייכות. גם, אם צורך זה, מתבטא באדם מסוים בעל אישיות מסוימת, כהתנגדות למקורות שייכותו, זה עדיין ביטוי של הצורך הזה.
בחברה קולקטיבית ניראת תופעה של התאגדותן של קבוצות שונות שכל אחת מניפה דגל אידיאליסטי שונה מהשנייה, ועדיין, על כל השוני, הרי שזה ביטוי של צורך בשייכות. השייכות לקולקטיב יכולה להכיל תוכן אחד, ולהתפצל לתת-תכנים קבוצתיים שיהיו שונים האחד מהשני, ועדיין השייכות תהייה לקולקטיב הכולל.
מבחינה אישית, אפשר לראות הקבלה לכך, לנעשה בעולמו הפרטי של האדם. האדם הוא יחידה אחת שעל פי רוב, מכילה ביטויים של תכנים שמתנגשים האחד בשני, ומייצרים קונפליקטים.
אדם עשוי להביע השקפה או גישה מסוימת, והתנהגותו תתבטא באורח מנוגד אליה לחלוטין, בהקשרים מסוימים. זאת, משום שגם המניעים והצרכים המביאים אותו להתנהג בניגוד למה שהוא מכריז עליו כהשקפת עולמו, הם חלק בלתי נפרד ממנו ושייך לאישיותו הייחודית.
הצורך בשייכות, הוא בסיסי וטמון באישיות במהותה הבסיסית, והאדם, ממלא את הצורך הזה על ידי כך, שבואריאציה כל שהיא הוא מזדהה עם מה שסובב אותו.
האדם על כל מרכיביו השונים מזהה את עצמו דרך הזדהותו עם מה שסובב אותו, מה שיש לו ביטויים רבים ושונים. הוא נאלץ כאילו, לברור לו את המהות איתה הוא מזדהה, מתוך מה שהוא מבחין בו, או מתוך הנתונים שאותם הוא מתרגם דרך עצמו ואישיותו ומזדהה איתם.
לעיתים, כדיי ליצור תחושת עצמיות והגדרה עצמית, הוא יבחר מתוך נתונים אלו, תוכן, שיפתח כלפיו התנגדות ומרדנות, שזו גם צורה של הזדהות והגדרת שייכות.
אחד השלבים המאד ברורים בהקשר זה, בא לביטוי בשלב של גיל ההתבגרות, בו אדם, כדיי ליצור לו זהות עצמית והגדרה עצמית, מתמרד בתכנים הסובבים אותו בעיקר בבית הוריו, מפגין מרדנות בצורות שונות, מקצין את התמרדותו , משייך עצמו לחברת בני גילו ומזדהה עם התנהלותם, לפעמים בצורה בוטה ביותר ולפעמים אפילו מוקצנת ומסוכנת, מגדיר עצמו על ידי התנגדות להוריו, ביקורת עליהם, והסתגרות מפניהם, משייך עצמו לקבוצה האישית שלו, ואורחותיה, תהיינה אשר תהיינה, ולעיתים אלו התנהלויות מנוגדות לחלוטין לכל מה שרכש בבית הוריו, רק כדיי שבשלב מאוחר יותר , יגיע לבשלות ויכולת להגדיר את עצמו ולמצוא את מקומו בקבוצה איתה הוא מזדהה כבוגר, וגם, יגלה את היכולת להתחבר אל מקורותיו הראשוניים בצורה גמישה וללא צורך לבטא מרדנות.
יחד עם זה, האדם יזהה את המציאות דרך עיניו שלו, כלומר, נתוני האישיות הבסיסיים שלו, הסביבה הקרובה והאווירה שבה, התכנים שהיא מבליטה, ואוסף התנסויותיו ודפוסי התגובה שנוצרו בו.
מכאן, שעל אף, שעל פניו ניראה שכל בני האדם חווים את המציאות כאחת, כולם חיים באותו עולם על כל צדדיו, יתברר, שלכל אחד גירסת מציאות משלו, וכמו כן, לכל גירסת מציאות יש את קבוצת האנשים שרואים אותה דומה, וזה משמש להם רקע להתחברות ותחושת שייכות אישית וחברתית.
ככל שראיית מציאות מסוימת מאגדת סביבה קבוצה שיש לה כוח, בין עם כוח הנובע מהכמות של החברים בה, או כוח הנובע ממקורות אחרים, כך תתבטא הדומיננטיות של קבוצה זו, יחסית לקבוצות אחרות, וזו תהייה הקבוצה שתקבע, את התוכן הדומיננטי שאו מצטרפים אליו או מתנגדים לו.
במילים אחרות, ככל שיהיה מכנה משותף שמדבר אל יותר אנשים , בין אם הוא טוב או רע, כך, המכנה המשותף הזה, יהיה הדבר שהאדם הפרטי יבחר אם הוא מזדהה איתו על ידי הצטרפות או התנגדות, כאשר יש להניח שההזדהות תהייה יותר על ידי הצטרפות מאשר התנגדות, מאחר וזה נוח יותר.
אדם שמזדהה עם התכנים שמגדירים את החברה בה הוא חי, כתכנים שמקובלים עליו ומגדירים את גישתו והשקפת עולמו קרי, ראיית המציאות שלו, יחוש שייכות נוחה , שמתוכה הוא יתנהל על פי ערכים וחוקים שמקובלים עליו. לעומתו, אדם, שהתכנים שמגדירים את החברה שבה הוא חי, נוגדים את השקפתו , יחוש אי נוחות ויגיב בהתאם.
בכל אדם, קיים צורך בשייכות, צורת הביטוי של צורך זה, עשויה להיות שונה מאדם לאדם.
מבחינה אסטרולוגית, הנתון הראשון שייבחן בהקשר זה, יהיה הירח. הירח, מסמל את תחושת השייכות, או יותר נכון, את מנטאליות התכנים איתם אדם מזהה את תחושת השייכות שלו. כמו כן, מסמל הירח במפה את עולם הרגש, את הנפש והגוף,את הספרייה הגנטית, האינסטינקטים, התגובות, את תחושת השייכות הראשונית לאמא, למשפחה, את הדפוסים הרגשיים, והזיכרון.
מיקומו של הירח במזל מסוים, בבית מסוים, ההיבטים שהוא יוצר עם כוכבים אחרים וכו', הם המסך, והמישור הבסיסי עליו מוקרנת תפיסת המציאות.
מעברי הכוכבים השונים ובעיקר, הכוכבים האיטיים, והקשרם אל מיקומו של הירח במפת הלידה, יסמנו חוויות, תגובות, התפתחות, שינויים של דפוסים או קיבועם, תהליכים רגשיים ואת השתקפותה של המציאות בחייו של האדם.
כמו כן, כוכב מרקורי, מסמל בין השאר, את צורת התרגום ההגדרה וההתמצאות, של תפיסת המציאות. הוא מסמל את צורת איסוף האינפורמאציה במישורים שונים ועיבודה. את היכולת להבחין בהקשרים הנוצרים בין אלמנטים שונים ולהוציא מסקנות, את יכולת החשיבה ורמת הגמישות שלה. את הכלים בהם חשיבתו של האדם מסתייעת בהם כדיי להבין ולהגדיר את מציאותו, לשנות אותה ולפתח אותה.
